איך תופסים את הנפש כהויה [#8696]

שאלה:

המשך שאלה 8437

שלום כבוד הרב,
תודה על התשובות שהבאת לי עד כה, ניסיתי לחשוב קצת זמן על הדברים שכתבת והייתי שמח שהרב יעזור וישתדל לפרט לי יותר כדי שאקלוט את הנקודות.

1. הרב אמר לאחד את הרע בשורש עם האור ולא עם הניצוץ,
א. מה זה אומר לאחד עם האור ולא עם הניצוץ? לפי הבנתי ברע יש ניצוץ המחייהו ושאני מכיר בו זה איחוד עם הניצוץ אבל מה זה איחוד עם האור? הרי הרע כלעצמו הוא קליפה ולא אור
ב. הרב הביא לי כמה דוגמאות: עצבות שמחה צמצום התפשטות, כעס הפנים וכו’, בכל הדוגמאות האלה אני רואה רק איחוד של ניצוצות, לקחנו את הניצוץ הטוב של הכעס שהוא כעס כלפי חוץ ולא בפנים לקחנו את הניצוץ הטוב של העצבות שזה לדוגמא עצבות מעבירות ואיחדנו עם ניצוץ שמחה של שמחה במצוות, אבל גם פה עדיין יש רע שלא מאוחד, שמחה של הבל או עצבות מקולקלת וכו’
זאת אומרת שרק גילתי פה את הניצוצות הטובים ב2 הדברים ההפכים ואז אני חי בהם ברצוא ושוב אבל איפה יש פה אחדות של אור?
ג. גם אם נפשיט ונגיע לשורשי התנועות של צמצום והתפשטות עדיין רק הפשטנו את הלבושים, צמצום והתפשטות הם תנועות נייטרליות ולא בהכרח טוב/רע אז איפה יש פה איחוד טוב ורע? בנוסף הלבושים הם עדיין צואים כלומר יש רע רק שאני פשוט לא מתלבש בו, זאת אומרת שהרע עדיין לא אוחד בשורשו.
ד. אם יש הויה אחת שיש לה ריבוי התראויות אז עדיין אני נמצא במקום שיש התראויות רעות והתראויות טובות ואם המהלך להגיע להויה מתוקנת שיש לה רק התראויות טובות אז בעצם לא איחדתי את ההתראויות הרעות של הנפש שלי אלא פשוט התפשטתי מהרע ועברתי לחיות רק בהתראות של הניצוץ הטוב של הכוחות שלי.
ה. אני חוזר לשאלה השורשית איך מכל המהלך הזה תופסים את הנפש כהויה ולא כסתירות של כוחות (תנועה ואי תנועה, אהבה שנאה, מעשה מחשבה, גוף נשמה וכו’). השאלה בעיקר לפי המהלך של רצוא ושוב, אבל גם לפי המהלך של הויה עם התראויות שונות אני מניח שצריך ליצור תמונה מסודרת של התראויות ולא התראויות מפוזרות.
אשמח שהרב יפרט לי כמה שיוכל מה לא ברור בתפיסה שלי ומה כן המכוון.

2.
א. שאלתי את הרב שעדיין כח הגילוי הוא דבר נוסף על ההויה, והרב ענה שכל הויתנו היא גילוי. אך עדיין איך מגיעים להויה? ממה נפשך, אם הוייתנו היא רק גילוי אז יש גילויים שונים (שמתחלק בגסות לגילוי של הויה וגילוי של איך ההויה מתגלה=כוחות נפש וכו’) ואם אור ההויה יכול להאיר בנו אז יש בנו אור הויה ואור של גילוי וזה עדיין 2 דברים ולא הויה אחת
ב. שאלתי את הרב כשכנפש תופסת את כוחותיה כגילוי היא מאבדת את הדקות, הרב ענה “כל אחד מהגילוים הוא עצם, ואין לך כח עצמי גדול מכך.” לא ברור לי מה הכוונה של הרב? או שיש גילוי או שיש עצם ואם הנפש תופסת את הגילוי כעצם היא עדיין מאבדת את דקות הכוח (כי מרגישה בעיקר את העצם) מאשר לדוגמא נפש תתפוס את האהבה כאהבה. (אשמח אם הרב יוכל לפרט יותר את כוונתו במשפט הזה ) .

תודה

תשובה:

א.

  • איחוד בשורש הרע לפני שנשתלשל ונעשה רע, שהרי בשורש הכל טוב, באצילות כולו טוב.
  • זה “שורש התנועה”, לא ניצוץ. בשורש התנועה הכל טוב. התנועה מתלבשת במדה שלמה, שבשורש אינה רעה.
  • זהו שורש התנועה בהתלבשות של מידות, באצילות אח עשו ליעקב, בגדי עשו החמודות, בעולם ההוא הם טוב, וזש”כ שלבש על ידיו יעקב את בגדי עשו. מתלבש במידות אלו. מחזירים את הרע לשורש התנועה, ומתלבשים בו בלבוש שהוא טוב.
  • הרע הוא רע כאשר נפרד מן הטוב, כאשר מאוחד בשורשו אינו רע. רע לשון רעוע – פרוד.
  • הויה שמתראה בפנים הרבה, “הויה אחת”, שכוללת את כל ההתראויות.

במהלך של רצוא ושוב אין איחוד שלם.

הינך מסתכל על עולם עליון במבט של כללים של תחתון. הינך תופס את הרע כרע מוחלט ורוצה לאחדו לעילא, וזהו אינו קיים. יש להפשיט את הרע, ולראות איך התראה הרע בשורש קודם שנעשה רע, שהרי באצילות היה טוב, ושם לאחדו.

ב.

  • יש גילוי אחד, ויש בו פרטים, אולם כולם מקשה אחת.
  • תפיסת העצם תופסת את כל הפרטים הדקים כחלק מן העצם

תפיסה זו היא תפיסת עולם העקודים, עשרה אורות בכלי אחד.

שאלתך נובעת מתפיסת נקודים – התפרטות.