בביאור באלו הראשונים ז”ל שלא הלכו בדרך הקבלה [#2934]

שאלה:

חיים וברכה ושלו’ וכט”ס אל כבוד מו”ר שליט”א

רוצה הייתי שהרב שליט”א ירחיב קצת בביאור לליבי בענין מה שאנו רואין באלו הראשונים ז”ל שלא הלכו בדרך הקבלה – כהרמב”ם והכוזרי והרלב”ג והחובת הלבבות וכיוצ”ב – שיש מדריגות בנבראים לגבי דביקותן ברוחני. מאיזה כוח – לפי מבטם – הי’ נובע מדריגות אלו, ומה בכלל הי’ השורש של דבקותן בבורא אם לא הולכין בכל היסוד של השתלשלות העולמות והאורות? וגם איך מסבירין לפי הבנתם את הענין של “לית אתר פנוי מיניה”?

ובעצם יכולין זה – האחרון – לשאול גם לפי אותן המקובלים – כהגר”א והמשנת חסידים – שסבורין היו שהצמצום הי’ כפשוטו – כביכול – כיון שאין לומר שהבורא ב”ה שורה בנבראים שפלים ונבזים.

אקוה שהסברתי שאלתי יפה ושהוא בהיר להבינו.

תשובה:

בס”ד.

א. עיין מורה נבוכים ח”א פרק כ”א, שביאר את שיטת התרגום שמפרש כל מקום שהוזכר יחס של הקב”ה לבריאה, שהוא יחס של גלוי הנהגתו – מידותיו, ולעומת כך שיטתו של הרמב”ם שם שיתכן שזה קאי על ית”ש. אולם אינו גוף ואין בו תנועה וכל מקרי הגוף.

ב. אחר כל ההסברים יחס הדבקות בין בורא לנברא כולו סוד, שכשם שהבורא כולל סוד נעלם אין לנברא להשיגו, כן חיבור ודיבוק אליו כולו סוד. ומי שנחה דעתו ע”י הקבלה שבזה נראה לו שמבין את צורת אופן הדבקות של נברא בבוראו, אות הוא שלא ירד לעומקם של דברים. ולפיכך שלמות זו של דבקו אין אחריתה במוחין שהם השכלה מובנת שמכחה דבקים בחכמתו ית”ש, אלא אחריתה בכח אמונה שלמעלה מהמוחין שזהו התכלית שלא נדע, ויתר על כן בעצם הוית הנפש שלמעלה מאמונה.

ראשית בשיטת הגר”א ישנו פולמוס כנודע, שקשה לומר שתלמידו הגר”ח נחלק על רבו. ולגופם של דברים. גדרו כמ”ש רבותינו “ניצוץ בורא בנברא” וניצוץ זה זהו הנהגתו, וכח הפועל בנפעל. וזהו “לית אתר פנוי מיניה”, מהנהגתו ולא מעצמותו.