ביאור דברי חז”ל “כל אחד נכווה מחופתו של חבירו”, הבדלי המדרגות בין בנ”א בעוה”ב [#4047]

שאלה:

א. מה פירוש המשפט “נכווה מחופתו של חבירו”, הרי העולם הבא הוא עולם שכולו טוב ללא רע.

ב. ה’ ברא את האדם להיטיב עמו, ושזה יהיה טוב מושלם, ולכן יש את זמן העבודה. מה ההבדל בין אדם רשע שאחרי שיהיה בגיהנם וכיוצ”ב גם הוא יגיע לעולם הבא, לבין אדם שהיה שומר תורה ומצוות. האם ההבדל הוא רק שהוא יגיע ע”י יסורים והוא לא? ומה ההבדל בין אדם שהיה לומד תורה שבע שעות ביום לבין אחד שהיה לומד עשר?

תשובה:

א. יעויין מהרש”א (ב”ב, ע”ה ע”א, ח”א), וז”ל, לפי שיש לכל צדיק וצדיק שום מעלה ומדרגה בשום מצוה שאין כן לחבירו, וכו’, וכל אחד מהם נכוה מחופתו של חבירו, ר”ל נכוה בשום דבר מצוה מה שאין בו ויש לחבירו.

ותכלית כך שעי”כ ישתוקק לחלק חבירו. וכמ”ש בשפת אמת, שאמרו (תענית, לא, ע”א) שעתיד הקב”ה לעשות מחול לצדיקים וכל אחד ואחד מראה באצבעו שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו וגו’. וביאר השפת אמת שכל אחד יורה באצבע על אופן השגתו וילמדה לאחרים. וכיון שכל צדיק נכווה מחופתו של חבירו ומשתוקק לה עי”ז רוצה וחפץ ללמדה מחבירו.

וביאור מהות “נכווה” יעוין באוהב ישראל (ליקוטים חדשים), וז”ל, אע”פ שאין שם קנאה ותחרות, לא שיקנא אותו על גודל השגתו, רק שיקנא אותו מפני מה לא עבד הוא את השי”ת בעוה”ז בעבודה כזאת.

ובאמת דקדקו חז”ל ולא אמרו לשון קנאה אלא לשון “נכוה”. וביאורו כנ”ל שחושק באופן הגילוי אלוקות שנגלה לזולתו. ועל ידי זה המחול כולם משיגים יחדיו, כמ”ש בליקוטי מהרי”ל (ויצא), וז”ל, להבין מהו ענין המחול הזה וכו’, דמחול הוא עיגול, וידוע שבעיגול כל החלקים שווים, ואין חלק אחד שחשוב מחבירו.

ב. היסורים מזככים את חלק הרע ומסירים הקליפה. אולם חיבור לאור הקדוש אור השכינה הוא כפי ריבוי מעשיו מדותיו וחכמתו וכדו’, הן בכמות והן באיכות.

והבן שישנם ב’ בחינות בבריאה. א. קו היושר, ומצד כך יש לכל אחד עולם לעצמו, מדרגה לעצמו, כקו שיש עליון ויש תחתון. ב. עיגול, מחול, ושם כולם שווים. ומדין הקו יושר כל אחד “נכוה” מחופתו של חבירו. אולם מדין העיגול כל אחד משיג את חלק כולם, כי כולם נכללים יחדיו.