סדר העבודה לפי ספרי בלבבי [#1674]

שאלה:

שלום לכבוד הרב,

רציתי לשאול לגבי סדר העבודה ע”פ “בלבבי” א-ט

א. האם יש ללמוד את כל תשעת החלקים לפני שמתחילים ליישם בפועל או שאפשר להתמקד רק בחלקים א ו-ב?

ב. כיצד הרב ממליץ ללמוד וליישם את החלקים א ו-ב?

ג. האם הצעד הראשון – בירור תכלית החיים – הוא שלב כמו שאר השלבים, כלומר שיש להתבונן בדבר שעה ביום ולהחזיק בנקודה הזו במשך כל היום למשך שבועות או חודשים או שמספיק לברר את הדברים לעצמו כמה ימים ואז להתקדם הלאה?

ד. בכרך א הרב אומר שתכלית החיים היא הדבקות בבורא ית’ ובכרך ב הרב אומר שתכלית החיים היא אמונה, האם זה אותו הדבר?

ה. כיצד ניתן לשמר את הצעד הזה של בירור תכלית החיים כאשר הוא עובר לעבוד על העניין הבא, כדי שעדיין הבערה לתכלית תשאר בחוזקה ולא תחלש מהסחות הדעת של העולם הזה?

ו. האם הסיבה להימשך אחר התכלית הזו צריכה להיות משום שזה רצון הבורא ית’ או משום שזה השלמות האמיתי והטוב האמיתי -כלומר לתועלת עצמי, או משום שזה האמת שהרי אין עוד מלבדו.

ז. יש לי נטייה להתקדם מהר, כיצד אני יכול לדעת שאני כבר יכול לעבור לשלב הבא?

ח. כיצד משמרים את השלבים הקודמים כאשר מפסיקים לעבוד עליהם?

ט. הרב כתב במקום אחר שמי שעובד בדרך של בלבבי צריך להקדיש כמה דקות ביום להכרת עצמו – מה בדיוק צריך לעשות בדקות אלו?

תשובה:

א. ספרי בלבבי חלקים א-ט מתחלקים לג' חלקים   .
א. חלק א', וכן חלק ב', וכן חלק ה' – החלק השייך לדיבור עם הקב"ה (עמ' 5 - 102). בכללות בית אב אחד להם, פשיטות,  אמונה פשוטה בקב"ה. ועבודה באופן זה למעשה.
ב. חלק ג', וכן חלק ד', וכן חלק ו', וכן חלק ראשון של חלק ה', ענינם בירור צורת העבודה.
ג. חלק ז', וכן חלק ח', וכן חלק ט', וכן חלקו האחרון של חלק ה', בנוי על פנימיות התורה ולפי"ז אופן          העבודה.
ולכן מומלץ לעבור על חלק א-ב, וחלק ה' השייך לדיבור מתחלה כמה פעמים, ואח"כ לעבוד למעשה לפי מבנה נפשו.
ב. כנ"ל, ראשית לעבור כמה פעמים, ואח"כ לעבוד שלב שלב, כל אחד לפני נפשו.
ג. כן. אולם אין הכונה שעה ממש אלא כל אחד לפי כוחותיו. פעמים רבות שחז"ל אמרו שעה אין הכונה לשעה ממש.
ד. האמונה הוא הכח המדבק את האדם בבורא. ככל שאמונתו בהירה יותר כן קרבתו ודבקותו להשי"ת גדולה יותר.
ה. נקודה יסודית מאוד. ראוי בשעה הנ"ל ליחד כמה דקות לעבור על השלבים שכבר עבר וקנה עד השתא בכדי שישארו גלוים בנפשו. ולעתים רחוקות אפשר ליחד זמן מיוחד לכל חלק שכבר קנה, לפי צורך נפשו, הן אם הנפש בוערת לכך, והן אם מרגיש שנקודה זו נחלשת באופן ניכר אצלו.
ו. מתוך שלא לשמה בא לשמה. ולפיכך מדרגת שלא לשמה היא לצורכו, ואזי מחפש קרבת ה' לצורכו, תענוג, שלמות, ועוד. ובלשמה מפני שכך רצון הבורא ממנו. ומי שעמוד האמת חזק בנפשו עושה כן מפני שזו האמת, אולם אצל רוב בנ"א אין אמת זו חזקה אצלם בגילוי כ"כ לתבוע לנתב את החיים רק על פי האמת. יתר על כן האדם עושה כן מפני שזה טבע נשמתו, כעוף שטבעו לעוף וכדו' כמו שכתב המס"י בפרק הענוה. אולם זהו רק אצל מי שכבר הארת נשמתו יש לה גילוי ניכר.
ומדרגה זו היא פנימיות הלשמה כי היא למעלה מן השכל וההתבוננות אלא היא עצם הנפש שמהותה בטבעה שעושה את רצון קונה.
ז. כאשר מדרגה זו כבר נמצאת אצל האדם בטבעיות כמעט ללא צורך להתאמץ לדבר אלא נעשה טבע שני בנפש (ובעומק יש לבקוע לבסוף לעצם הנשמה, שאצלה אין זה טבע שני אלא טבע ראשון).
ח. כנ"ל אות ה'.
ט. ראשית להכיר בערך מודעות עצמית. זאת ועוד להתבונן אילו כוחות פעלו אצלו ביום זה בגילוי בנפש באופן ניכר. ואם אפשר לרשום זאת. באופן זה לאט לאט הנפש מקבלת מודעות עצמית ניכרת.


קטגוריות