בענין אורות הדעת בפסח, וביאור ענין הקו [#2359]

שאלה:

שלום והברכה לכבוד הרב,

אודה לרב על תשובות לשאלות הנ”ל:

מה שנאמר בפי הבעל שם טוב הקדוש. שמעתי מהרב שהסביר על ענין פסח. בפסח מאיר דעת דנוקבה לעתיד לבוא מאיר אור דעת דוכרא. אנו צריכים להשיג ולשאוף לשני האורות האלה. אודה לרב אם יכול להסביר את שני הבחינות האלה.
2. מה שנאמר בקבלה אחרי שנעשה הצמצום באור אין סוף ברוך הוא, יורד קו המגיע לפי דעת אחת עד מרכז החלל (העיגול). לפי דעת שניה הקו מגיע עד הצד השני של העיגול. דעת שלישי מגיע ממש לקצה לצד השני של העיגול – החלל-.

אודה לרב אם יכול בשפה פשוטה להסביר על פי הפשט והרמז מה נפקא מינה – הבדל – של שלושת הבחינות- בחיי היום יום.

תשובה:

א. דעת דנוק’ הרגשה. רגש אותיות גרש, דעת דהבדלה גרש יגרש אתכם, יציאת מצרים. ומתהפך לגשר, מלשון חיבור. דעת דחיבור. וזהו הרגשה. וזהו מדרגת נוק’, שנבדלת מבעלה בגט, גירושין, וכן חיבורה, להיפך, הרגשה, נקנת ע”י ג’ דברים, כסף שטר וביאה שהם הגשר לחבר. כסף ביזת הים, שטר, התורה. ביאה, אנכי הוי”ה אלקיך.

דעת דדוכ’, הכרה. “אתה הראת לדעת”. כי חיצוניות הלב, מדות, הרגשה (מקום ז”א, גוף) ופנימיות הלב, הכרה (כי מחיצוניות יסוד אמא הבוקע בלב ויוצא לחוץ, נעשה גילוי דעת של הרגשה. ומפנימיות יסוד דאבא הנעלם בפנימיות, ישנה הכרה).

למעלה מכך יש דעת שבראש, דעת שבמוחין. דעת דהבדלה נוק’, בחינת גרושין. דעת דהכרעה הארת דעת של דוכ’ בנוק’. דעת דחיבור, דעת של דוכ’. דעת המתהפכת, סוד אין העליון ששם אין נוק’ כלל, אלא זכר ונוק’ נכללים יחדיו.

ב. קו יש בו ב’ בחינות. א. קו של חיבור, דבקות. קו בגימ’ דבק. ב. לשון תקוה כמ”ש בדרוש הקיוי לרמח”ל. ולפיכך, הבחנה ראשונה שהיכן שהקו מגיע ישנו חיבור, דבקות ותקוה. ולמטה מכך אין חיבור, דבקות גמורה, וישנו העדר תקוה – יאוש.

הבחנה שניה שהחלל כולו מן הקו, ולפיכך כל החלל דבק בו ית”ש ואין יאוש בעולם כלל.

הבחנה שלישית שהקו בוקע וחוזר לאור א”ס הסובב. ומצד כך הקו ענינו תנועת יציאה מן א”ס והשבה של הכל לא”ס. וזו התכללות שלמעלה מן הדבקות.