בענין כיצד לנהוג בחול המועד. [#2570]

שאלה:

א- בחול המועד המציאות הוא שהאשה והילדים “רוצים לצאת לחוץ ולעשות דבר”, וכהיום כמעט אין מקום (בפרט בחוץ לארץ) שהוא נקי לגמרי מגויים, פריצות, פורקי עול, ושאר מראין בישין וכו’. א”כ מוכרח לכל איש (אפי’ המתמיד הגדול ביותר שאין לו שום רצון לכך והוא רק רוצה ליישב כל היום וללמוד תורה, עכשיו שיש לו משפחה, מחויב הוא לשמחם ולעשות זה בשמחה ולא באופן של פנים זועפות…) , מוכרח לקחת המשפחה לאיזה מקום. המציאות הוא שאפי’ עם הולכים למקום שכולם מלאים שומרי תורה ומצוות, משפחות של בני הישיבה, למעשה יש נסיון גדול של שמירת עינים, אפי’ אם כל הנשים שם היו לבושים בצניעות מ”מ הלא הם לבושים באופן יפה ביותר, כמו יו”ט, וא”כ זה נסיון גדול של שמירת עינים. וגם משום שאני מרגיש שהיציאה למקומות אלו גורמים לי לצאת מפנימיותי ולחיות יותר בחיצוניות ממש. אז מה אני עושה, אני נכנס אל הפנימיות בתוך עצמי וחושב על דברים גבוהים, כדי שאני יכול להיות נשאר עם הפנים שלי. אבל אין זה טוב להאשה ולהילדים, כיון שעל ידי זה אין אני בעולם כלל עמהן, רק אני נמצא במחשבתי בעולם אחרת, או בסוגיא או הענין של מידות או במחשבות על הקב”ה, וא”כ מוכרח אני להיות “חי” כאן בהאי עלמא דעשיי’, בפרט כשאני נמצא עם אשתי והילדים שלי, ובפרט בחול המועד במקומות אלו.
א”כ, השאלה היא, איך אדם יכול להיות יותר מאוזן בזה, לשמח המשפחה בחול המועד וגם להיות נשאר בפנים שלו?
ב- ובדרך צחות האם אפשר לומר זהו גופא עבודת “חול המועד”, להכניס את ה”מועד” גופא אל תוך החול, להכניס יותר קדושה ואלוקות אל תוך המעשים של הבל שהאדם מוכרח לעשות בחול המועד עם משפחתו?

תודה מאד להרב, חג כשר ושמח להרב שליט”א !

תשובה:

בס”ד

א. כל מקרה נצרך לדון לגופו אם לילך ולהיכן לילך ובאיזה אופן לילך. ולכל כלל יש יוצא מן הכלל וד”ל.

באופן כללי, על האדם לקנות בנפשו תנעותם של בני עליה, שחיים למעלה, ויורדים למטה ברצוא ושוב כמובא בשם הבעש”ט. ובאופן זה חי במקומו שלו וברצוא ושוב פונה לסביבותיו לפי מדרגתו ולפי מדרגתם. ולא כל העתים שוים לזה. כי פעמים הנפש קשורה בפנמיותה וכמעט א”א להתנתק ממקורה, ואף אם כן יסורים גדולים הם. ופעמים הנפש נמצאת בשפלותה, ואם יצא לחוץ יפול יותר. והכלל שכל שאינו יכול לחזור בקרוב לעולמו הפנימי אין לו לירד אלא לפיקוח נפש, ופעמים אף לשלו’ בית, כי גדול השלו’, שנמחה שמו על המים.

ב. מחד יש עבודה להכניס גופא את המועד אל תוך החלל, כלשונכם. ומאידך יש עבודה להעלות את החול למועד. זה מלעילא לתתא וזה מתתא לעילא.