בענין רוח דרוח דעפר – שמחה ועצבות [#2103]

שאלה:

שלום רב, בשיעור הנמסר בנושא, הרב מתאר כיצד נכון לפעול – התבוננות במורכבות שבכל חוויה, שמורכבת משני הפכים, וכך למתן את החוויה הקיצונית המתעוררת.
שאלתי היא, האם לפי זה נכון יהיה לומר שאם אדם חושב מחשבות קיצוניות, למשל מחשבות עצובות מאד, אם יהרהר בכך שגם בתוך העצבות הגדולה ישנן נקודות של שמחה (ואולי אף יותר מכך) – יוכל למתן את העצבות בצורה משמעותית, והאם עבודה מעין זו נכללת בעבודת רוח דרוח דעפר או שמקורה אחר (אם היא אכן מדויקת). תודה רבה.

תשובה:

הגדרת הדברים נכונה. ונרחיב מעט. מלבד צורת מחשבה מה הם חלקי העצבות, ומה הם חלקי השמחה. ישנה התבוננות שורשית יותר בשורשי העצבות, ובשורשי השמחה. שורש העצבות, צמצום. שורש השמחה, הרחבה. ולכך יש להתבונן במצב ולראות את כל חלקי הצמצום שבו, ואת כל חלקי ההרחבה שבו.

יתר על כן יכול להתבונן לא רק על מה שחושב, אלא על עצמ כח המחשבה שיש בו אפשרות צמצום, לרכז מחשבתו בענין אחד. ויש בו כח הרחבה, לחשוב בשמים ושמי השמים.

זאת ועוד יכול להתבונן אם מתוך העצבות יש כמובן צמצום אולם יש בו גם הרחבה. כגון אדם עצוב, כגון שיושב שבעה באים רבים לנחמו, ונעשה הרחבה. וכן צמצום הנפש תובע הרחבה, בחינת תנו שכר לאובד ויין למרי נפש שלכך תקנו יין בבית אבלים. ויין מרחיבו, ומשמחו, יין ישמח לבב אנוש.

זאת ועוד, פעמים מתוך העצבות מגיע למרירות ומתוך המרירות באה השמחה כמ”ש התניא. שהרי לית מתיקו אלא מגו מרירו, ולית נהורא אלא מגו חשוכא.

זאת ועוד, יכול להתבונן איך ישנו צמצום גדול מזה, ובערך כך צמצום זה אינו אלא הרחבה. כי כל צמצום והרחבה אינו אלא בערך לגדר אחר.

זאת ועוד. הנמצא במצב של צמצום ומשתוקק ומקוה ומתפלל להרחבה. עצם התשוקה קווי ותפלה זהו תחלת הרחבה, כי עצם האפשרות להרחבה זהו תחילת הרחבה. היפך יאוש שהוא צמצום גמור.

יתר על כן אם בוטח בהשי”ת שירחיב גבולו, הרי מחד בפועל נמצא בצמצום, אולם מעמקי נפשו בהרחבה.