בקשת עזרה [#2574]

שאלה:

שלום כבוד הרב,

אני נעזרת מאוד בשיעורים שלך באינטרנט ובקריאה בספרים שלך
הישום אבל לא קל
אתמול קיבלתי את הספר “דע את נפשך” שהזמנתי.
אני קוראת על יסוד האש ומאוד מזהה אותו בתוכי,בעיקר את הכח הכילוי השלילי.
הגיל הביולוגי שלי יהיה  בעז”ה 50 בד’ בניסן אבל בנפש אני הרבה יותר צעירה ( ולא במובן החיובי..)
גדלתי בבית לא קל מבחינה רגשית : הורים שכמעט אין להם מושג מה זה להיות הורים אבל ברוך השם בריאות פיזית ומוסריות קיבלנו.
אבא שלי ניפטר ואמא שלי ,איתה יש לי ” תקלים”.
פעם בחודש אני נוסע עם הבת שלי לאמא שלי ואני כל הזמן מחפשת לקבל ממנה חמימות ומתאכזבת מחדש ..
בפעם האחרונה כל כך כעסתי עליה שאמרתי לעצמי : אמא שלי מתה ואני לא הולכת אליה יותר
וכתבת בספר שהשינוי בנפש למצב הזה הוא דווקא להחיות את מה שרוצים לכלות.
השאלה שלי- איך אני עושה את זה מול אמא שלי? ולא לכעוס יותר כשאני מולה

תודה רבה

תשובה:

א. נקדים הקדמה קצרה בכדי שהדברים יובנו יותר.

מציאות האדם בעולם מורכב משני חלקים כלליים, א’ האדם עצמו ביחס לעצמו, כלו’ המחשבות וההרגשות הקיימות בתוכו, וב’ אופני היחסים והקשרים השונים שיש לאדם [מלבד יחס האדם לבורא ית”ש כמובן]. ויש להבין שהיחס של האדם לזולתו אינו מציאות לעצמה הנפרד מהיחס שלו לעצמו, אלא היחס לזולתו מקבל את צורתו דייקא מצורת היחס של האדם לעצמו, שהמחשבות וההרגשות שיש לו בתוכו באים לידי ביטוי ברמה מסוימת כאשר הוא בא להתחבר לזולתו [לפעמים בפועל ממש ולפעמים יותר בהעלם].

ולפ”ז נבין ששורש הפתרון ביחס שיש לאדם לזולתו בעצם נעוץ ביחס של האדם לעצמו, ובשינוי ותיקון המחשבות וההרגשות שיש לו בתוכו.

כפי הנראה נקודת הפתרון לא מתחיל בהתמודדות מול האמא וצורת היחס שהיא נותנת בביקור החודשי, אלא זה מתחיל בתוך עצמכם – בהתמודדות עם עצם המציאות שגדלתם כל השנים במצב שלא קיבלתם את היחס הראוי.

יתכן שהאי הסכמה בנפש לקבל ולהשלים [עד כמה שניתן] עם מציאות העבר מצד היחס של ההורים אליכם ביחד עם כל ההרגשות השליליות הקיימות כלפיהם גורם לכם לדרוש [עכ”פ בתוך עצמכם] מהאמא היום [כלו’ בכל ביקור] חמימות, מעין תביעה כזאת על כל מה שהיא לא נתנה כל השנים, על אף שאתם בעצמכם בעומק לא מאמינים שבאמת תקבלו את זה. פעמים דרישה לקבל, ופעמים מרירות של אי קבלה.

וא”כ ראשית צריך להתמקד בחלק הזה, ולהביא את עצמכם למקום שתהיו יותר רגועים עם הקושי שעברתם. כלו’ כמעט אף אחד לא היה בוחר מרצונו את המצב הזה וכמעט אף אחד לא מחפש קשיים ויסורים, אבל לאחר שזו המציאות שבה הקב”ה שם אתכם צריך לראות איך אפשר לקבל את הדברים בנפש בצורה היותר שלימה, עד כמה שניתן לפי כוחות הנפש.

הדברים לא נאמרים בדוקא למצב הפרט הזה, אלא כל אדם שעבר קשיים ויסורים צריך לדעת איך להתמודד עם עצם זה שהחיים שלו לא הולכים כמו שהוא היה רוצה ושהוא צריך לסבול כ”כ, וכל זאת בנוסף להתמודדות שלו בפועל עם הקשיים בשעת מעשה. אלא שכאשר אנשים אחרים [וכ”ש כשזה הורים] הם הגורמים לקשיים לפעמים הרבה יותר קשה לבנ”א לקבל את המציאות, משום שאפילו אם האדם מצד מדרגת האמונה הקיימת בלבו מוכן לקבל את גזירת מלך מלכי המלכים הקב”ה למשל כשמגיע איזה חולי לע”ל וכדומה, אבל כאשר בנ”א אחר פועל נגד האדם ומזיקו זה נראה כאילו חברו הוא הסיב הלצער שלו ואילו חברו לא היה יקים הוא לא היה סובל.

אבל יסוד אמונתנו שאין שום כח בבריאה שיכול להועיל או להזיק לאדם חוץ מהקב”ה, הוא ית”ש עשה עושה ויעשה לכל המעשים, ואין יוצא מן הלכל, וא”כ האדם שמזיק לו אינו אלא כמקל בידו ית”ש[1] [כהמשל הידוע עם הכלב].

נמצא שההסתכלות האמיתית שאמור להיות לאדם שניזוק היא שההתמודדות במצב היא רק בינו לקב”ה ובינו לבין עצמו בלי להכניס את חברו לתמונה. זה לא אומר שהוא צריך להמשיך להתעסק עם אותו בן אדם [במקרה שלכם משפט זה לגמרי לא שייך ולא נכון כי מצות כיבוד אב ואם מוטלת עליכם בכל תוקפה כפי שנרחיב להלן] אבל מצד מה שהוא סובל היום זה רק בינו לקב”ה, ובינו לבין עצמו.

וא”כ עבודת האדם בתוך עצמו במצב שלכם מורכבת מההבנה [עד כמה שניתן] שההורים שלכם אינם מקור הקשיים, על אף שכך זה נראה על פני השטח, ומקבלת היסורים שניתנו לכם משמים בהשגחה פרטית מאתו ית”ש באהבה.

ברור שידיעת הדברים בשכל בלבד ורק לנסות “להתחזק” באמונה לא יכול להועיל הרבה למצב, אלא נצרך שהאמונה אף יכנס ויתיישב בלב באמת. ועכ”פ הפנמת נקודת האמונה שלאף אדם אין בכחו להזיק – זה עצמו יכול להועיל רבות להתקדם מהמקום שבו אתם נמצאים עתה, ביחס להתמודדות עם העבר והמצב שבו גדלתם, וזה יכול להשפיע אף על מה שקורה היום ביניכם.

לפני שנמשיך נציין שחשוב להסתכל על הדברים שנאמרו לא ממבט של קטנות כגון – ששאלתי שאלה בקשר לקושי גדול מול האמא שלי ופשוט באים ואומרים לי שחסר לי באמונה ואם יהיה לי אמונה הכל יהיה בסדר… את זה אני יודעת לבד… הלואי שהיה לי יותר אמונה…, אלא ממבט של גדלות – בשביל מה הקב”ה הוריד אותי כאן לעולם הזה אם לא לקנות ולהאיר את אור האמונה עמוק בנפש, והמצבים הקשיים והנסיונות הם גופא כלי שע”י אני יכולה להוציא את כוחותי לפועל, וא”כ אני יכולה לנצל את המצב להתקרב באמת לתכלית שלי, וכמו שנאמר בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה.

ב. בכל מצב ומצב שאדם נמצא לא מספיק [עד”כ] לעבוד מהצד העליון של התיקון כגון אמונה, קבלת יסורים באהבה וכו’ וכו’ כל מצב לפי ענינו, ולנסות לקנות דרגות שהם כעת מעבר למדרגתו[2], אלא במקביל לכך יש לנסות להשקיט את הנפש הבהמית בענין הדברים של רגש טבעי המתישבים על הלב לפי מדרגתה העכשוית.

בנידון שלנו ביחס לעבר – צריך גם לעבוד מהצד התחתון ולא רק מצד האמונה. ברור שזה לא יהיה קל אבל ננסה לפתוח כיון של הסתכלות ממבט קצת שונה. אנחנו כמובן לא מכירים את המצב מקרוב אבל ברוב המקרים שההורים לא נתנו לילדים שלנו את מה שהיו אמורים לתת כהורים זה לא נובע מרשעות גמורה ומרצון מושחת להזיק לילדיהם, ובשעה של שקט ישנם מקרים שהם עצמם היו אומרים [אולי רק בלבם, ובודאי לא לפני הילדים] – הלואי שהייתי יכול לפעול אחרת אבל מה אני יכול לעשות החיים כ”כ מורכבים שאני פשוט לא מצליח לשלוט על עצמי, פשוט אין לי מספיק כוחות. כל אדם מהסיבות שלו – הוא עצמו גדל בבית שההורים לא התיחסו לילדים בצורה הנכונה, או מרוב לחץ של פרנסה, בריאות, שלום בית וכו’, או לחצים פנימיים בתוך הנפש של עצמו, מדות שליליות שנולדו אתם בצורה קיצונית, עולם ההרגשות שלהם מעולם לא נפתח וכו’ וכו’ כל מיני סיבות למיניהם, ואפילו כאשר הסיבות אינם מצדיקות את מעשיהם ובאמת נכשלו בנסיון אבל צריך להבין שהיה כאן איזשהו נסיון וקושי ולא סתם רשלנות.

[הרבה פעמים לאחר שההורים נכשלו כמה וכמה פעמים כח היאוש גובר עליהם ומתיאשים ונכנס להרגל מסוים בצורת היחס לילדים, וזה עצמו הנסיון שלהם]. שוב פעם אנחנו לא יודעים את המציאות במצבכם ולכן תצטרכו בעצמכם להבחין אם עצה זו יכולה להועיל, ואם אתם חושבים שכן יש לנסות להסתכל על החיים של ההורים באופן הקפי יותר, מאיפה כל אחד מהם הגיע, מי היו ההורים שלהם, באיזה מצב בעולם בכלל ובבית שלהם בפרט הם גדלו, מה עברו מהחתונה בכל מרכיבי החיים, עם איזה חולשות בנפש שלהם עצמם הם היו צריכים להתמודד וכו’ וכו’.

אתם לא צריכים להגיע למסקנה שהם צדקו במעשיהם אלא לנסות לראות את התמונה בצורה יותר רחבה ולראות שאפי’ אם הם טעו ונכשלו אבל היה להם מאבק פנימי, ואף היו רוצים בעומק שהדברים יראו אחרת.

ג. עד כאן עסקנו בחלק ההסכמה בנפש [במדה מסוימת] למציאות שבה גדלתם, שיכול להועיל ליחס שלכם מול האמא. ועתה נעסוק בצורת גישה נכונה כאשר אתם נפגשים עם האמא.

כתבתם “ואני כל הזמן מחפשת לקבל ממנה חמימות”, הצורך הנפשי שלכם לחמימות ברורה ומובנת מאד, והרגשת ההפרעה בתוך הנפש שלא קבלתם את זה מהאמא במשך החיים גם ברורה ומובנת, אבל יש לעבוד להשליט את כח השכל על הרגשת הלב דהיינו שמצד חשבון שכלי המציאות נראית די ברורה – אם עד היום לא קבלתם את החמימות ממנה אין טעם להמשיך לחפש את זה אצלה [ככל שתעבדו על הנקודות שנתברו לעיל יהיה יותר קל לקיים את הגישה הזאת]. הגישה שלכם גופא מונעת את האפשרות לביקור תועלתי, ואף מגדיל ומעצים את הרגשת האכזבה והכעס לבסוף, עד כדי כך שאתם כמעט לא מסוגלים לחזור. שינוי גישה יכול להקטין את הרצון שלכם “לכלות” משום שאם מעיקרא תבואו עם פחות רצון וצפיה לקבל חמימות ממנה תהיו פחות מאוכזבים ואז גם יהיה פחות כעס ורצון לכלות.  [את עצם הצורך לחמימות יש לנסות לקבל ממקומות אחרים כגון חברות, ומעבר לכך ממנו ית”ש אבינו אב הרחמן, ולקבל את מעט החמימות ממנה אם נותנת מעט].

נרחיב יותר בחלק הגישה הכללי לענין ובפרט לביקורים אצל אמא.

אתם חייבים לזכור היטב שהדבר שבו אתם מתעסקים הינו אחד מ”עשרת הדברים”, מצוה שהקב”ה כתב את שכרה מפורש בתורה “כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך וכו'”, מצוה המוטלת על הילדים בודאי אפי’ באופנים שההורים לא נתנו לילדים את כל מה שהורים אמורים לתת. מצות עשה “גדולה, כלשון הרמב”ם[3], וחביבה לפני הקב”ה כלשון המדרש[4], ואת ענין המצוה הזאת נשתדל לפתוח ביחס למצבכם.

יש דברים שלא קבלתם מההורים אבל יש גם דברים שכן קבלתם מהם – בריאות פיזית ומוסריות כמו שכתבתם. וזה בנוסף לזה שדאגו להלביש להאכיל וכו’ וטרחו בצרכים הרבים הקיימים בעצם הגידול של ילד מהשלב הראשון עד שהם גדליםויכולים כבר לטפל בעצמם.

על החלקים האלו שכן נתנו לכם בודאי צריך להכיר טובה וכך כותב ספר החינוך בביאו רמצות כבוד אב ואם – “שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלוקים ואנשים, ושיתן אל ליבו כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם, ועל כן באמת רואי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו, ושיקבל זאת המידה בנפשו יעלה ממנה להכיר טובות הא-ל ברוך הוא וכו'”.

לפני שדנים מה לעשות למעשה ובפועל נצרך כאן שינוי תפיסה בגישה לענין, מתפיסה של מה האמא נותנת לי לתפיסה של מה אני יכול הלתת לה, להחזיר לה, מתוך הכרה אמיתית במה שקבלת[5].

מצד המעשה – יש להתחיל בנתינת דברים קטנים ואף אפשר להתחיל בדברים שהאמא לא תדע מהם [אם בשלב זה מדי קשה לכם להועיל לה להדיא] כגון לברך אותה במחשבה לבריאות וכל טוב, או להתפלל עליה וכו’, ואח”כ בשיחות ביניכם אפשר לתת יותר תשומת לב לדבריה וכו’.

וכשאתם תרגישו לאחר תקופה, שאתם יכולים לעשות יותר יש לקחת עוד צעד הלאה [כד שתזכו בעז”ה לקיים את דברי חז”ל איזהו כיבוד – מאכיל משקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא], וזה אופן של נתינת חיות – “לחיות” את האמא.

[חוץ ממצות כיבוד אב ואם שקיים, כאן מדובר גם באלמנה שעליה כותב הרמב”ם[6] חייב אדם להזהר ביתומים ואלמנות מפני שנפשן שפלה למאד ורוחן נמוכה וכו’ לא ידבר אליהם אלא רכות ולא ינהג בהן אלא מנהג כבוד].

ד. המפרשים מבארים שיש שתי הבחנות במצות כבוד אב ואם, א’ שההורים יקבלו את הכבוד ואת הנחת רוח שילדיהם טורחים לתועלתם, וב’ עצם זה שהילד מתנהג בצורת ההנהגה ראויה ומתוקנת.

בדברינו לעיל היה מודש יותר ההבחנה הראשונה. כאן נוסיף שאחרי כל מה שביארנו לעיל עדיין לכאורה יהיה לכם קושי נפשי לתת לאמא, אבל לפי ההבחנה השניה יש פן נוסף למצוה זאת והיא שאתם בתוך עצמכם פועלים ומתנהגים בצורה הראויה והמתאימה לבניו של הקב”ה.

ועוד שעל כלל כל המצות שבתורה נאמר שנתנו לישראל כדי לצרף ולטהר אותנו ע”י קיומם, כלו’ יש תועלת אישית לנפש שלכם מעצם זה שתנהגו בכבוד לאמא, בנוסף לשכר – למען יאריכון ימיך.


[1] זה כמובן לא לוקח מהאשמה של המזיק שמבחירתו הרעה בחר להזיק, ואכמ”ל.

[2] וגם בחלק הזה יש להזהר לא לנסות לחטוף מדרגות הרבה מעבר למדרגתו, אלא יש לעבוד לקנות את המדרגה הבאה דייקא. כלומר עוד עומק דק של אמונה.

[3] ממרים פ”ו ה”א.

[4] תנחומא, קדושים ט”ו.

[5] זו שינוי תפיסה שבדרך כלל הילדים צריכים לעבור אף מצד טבעו של עולם שככל שההורים מתבגרים המצב מתהפך והילדים הם הופכים להיות הנותנים להורים שנצרכים לעזרתם.

[6] הל’ דעות פ”ו ה”י.