מוסר – חסידות לא לפי לשון קבלה [#1809]

שאלה:

לכבוד הרב שליט”א, קראתי את ההסבר של הרב על ההבדל בין מוסר לחסידות ולא הבנתי את הכל כי אני לא מבין את השפה של הקבלה. האם הרב יכול להסביר בלי להשתמש בלשון קבלה?

תשובה:

בס"ד תשובה זו נכתבת בקיצור מופלג.

מוסר
א. אמרו חז"ל אור שברא הקב"ה ביום ראשון וכו' עמדו וגנזו לצדיקים לעת"ל. ואמרו רבותינו שהיכן גנזו בתורה. נמצא שעיקר מדרגת שלמות האור נגנז ונעלם מן הבריאה. ולפיכך מה שנשאר אינו אלא חלקי הארה הנקראים ניצוצות בלשון רבותינו. וכן כלים של האורות שמעתה אין בהם אלא ניצוצות.
הכלים מצד מהותם בעולם דידן מעורבים טוב עם רע, ובפרט מעת אכילת אדה"ר מעץ הדעת טוב ורע.
ב. והנה איתא בגר"א על יסוד דברי הגמ' שבמקום שאיכא חמר יין, לא בעי אסותא, רפואה, וביאר שבמקום שיש תורה אין צורך במוסר. וטעם הדבר בעומקו מפני ששם נגנז האור. וכאשר מאיר אור זה בשלמות דוחה כל רע, דברי תורה אינם מקבלים טומאה. אולם במקום שאין אור תורה שלם, נצרך מוסר.
ג. ולפיכך עיקר המוסר הוא מלשון ליסר ולהסיר את הרע בעיקר ע"י מלחמה עם הרע, וזאת ע"י התדבקות בניצוצות המאירים. ולכך בכללות עיקר העבודה להסיר את המדות רעות שבאדם. וזאת מתוך התבוננות בעומק הרע והתכלית הדבק בו, שדרכו מביאתו לידי גיהנם. זו היתה צורת דרכו של ר' ישראל מסלנט. אולם נשתמש באור שבתורה כאור סגולי לעסוק בכל ענין בחלק התורה השייך לאותה מידה.
צורת העבודה המעשית הן ע"י למידה פעמית רבות בשפתים דולקות של הענין מתוך התפעלות. וכן השתמשות רבה בכח המדמה, לדמות העונשים. והעומק ליסר הרע מתוך הרע עצמו. ומתוך כך עבודה מעשית נגד הרע.
ד. תלמידו הסבא מקלם, הרחיב את ההתבוננות במאמרי חז"ל רבים, חכמה ומוסר. ללמוד את עומק מהות המדות מתוך התבוננות רבה מתוך מאמרי חז"ל, מתוך התבוננות בעולם, ודרכי תהלוכותיו. העבודה המעשית, סדר, דיוק, מנוחת הנפש. ומתוך כך קבלות מעשיות.
ה. תלמידו ר' ירוחם ממיר הרחיב את ההתבוננות, דעת חכמה ומוסר. להתבונן בדרכי הנהגת הבורא בהיקף של כל הבריאה (דוגמא שורשית יסוד שיטתו של הרמח"ל בדעת תבונות). ובאופן זה להתבונן על כל דבר בהיקף הרחב שבו. ומתוך כך לקבל קבלות קטנות מעשיות.
ו. הסבא מנוברדוק העמיד את עיקר העבודה על התדבקות של בטחון, מדרגת אדה"ר קודם החטא. ולהפקיר עצמו מתוך עבודת בטחון זו. ככל צורת עבודתו באופן של הקצנה. ומתוך כך בזיון עצמו מופלג, דבקות חזקה באמת. בדרך זו יש התדבקות חזקה בניצוצות ויתר על כן באור, אולם זאת בעיקר לצורך הסרת הרע.
ז. הסבא מסלבודקא העמיד את שורש העבודה על גדלות האדם, צלם אלקים. ומתוך כך להרחיק את עצמו מן חלקי הרע, כי לא התיישב חלקי עם גדלות האדם. דרך זו קרובה לדבקות באור. אולם אף היא תכליתה להחיות רוח שפלים ונדכאים. ומשתמשים באור לצורך כך.
ח. המשגיח ר' יחזקאל לוינשטיין דבק בכללות בדרכו של ר' ישראל. אולם דבק מאוד באמונה חושית, והעמיד בברור את כל תכלית עבודתו לחיות באמונה חושית, שכל תכלית סילוק הרע, חיים באמונה חושית, ומתוך אמונה חושית זו, נסתלק לבית עולמו.
ט. הרב דסלר, בעל מכתב מאליהו, הרכיב ואיחד את המוסר עם החסידות בשילוב עדין של הכנסת אור החסידות לתוך המוסר.
חסידות
א. יסוד החסידות בנוי על אור שגנזו הקב"ה ללעת"ל. ויתר על כן אור דלעת"ל ממש. תכלית הארה זו: חושית לדבוק בה בעצם. יתר על כן להעלות את הניצוצות, חלקי ההארה כנ"ל לשורשם באור. חלקי עבודה זו תפסה מקום רחב בחסידות "בירור הניצוצות", והוא בירור המדות, אהבה נפולה, יראה נפולה וכו', להעלות את חלקי הטוב שבו, שהם אלו הניצוצות שבו.
ויתר על כן, תיקון הכלים בעיקר מתוך היסוד שמעט מן האור דוחה הרבה מן החשך. ומתוך כך עבודה מעשית עם הרע. כחלק ממהלך זה תופסת אהבת ישראל מקום רחב, ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא, לבל ידח ממנו נדח. והוא מתוך האור העליון שיורד ומאיר אפילו בפחות שבפחותים.
ב. על מנת להשתמש באור זה מלבד התדבקות לשורש הנשמה השייכת בשורש למדרגה זו, והיא עבודת התדבקות בצדיק. עסקה החסידות בתורת הסוד, רזין, כנגד חיה. ורזין דרזין כנגד יחידה. ומתוך כך מאיר אור ה"אחד". הארה זו קושרת את העוסק בה לא"ס, ומאירה אחדות כל ישראל, אהבת ישראל. ואחדות כל הנבראים כולם דומם צומח, חי, מדבר, ישראל.
ג. הבעש"ט הק' עיקר עבודתו בשורש נחלקה לשני חלקים. א. כנגד יחידה, אמונה, פשיטות, פשיטות בעצם. ועי"כ התדבקות והתכללות בא"ס. ב. כנגד חיה, יחודים. וע"י ב' חלקים אלו מתוך אהבת ישראל המשיך גילוי אלוקות בעולם ושפע הנולד מכחו לעמו ישראל.
רבו אחיה השילוני "בעל חי", חיה יחידה, כנודע. ולכך עיקר דרכו היתה יותר העצמת הנשמה מהחלשת הגוף, כסיגופים.
ד. דרכו, דרך תלמידיו: נודע שבקש ס' תלמידים בבחינת הנה מטתו שלשלמה, ששים גבורים סביב לה וגו'. אולם מי שמילא מקומו ממש הוא המגיד ממעזריטש. עבודתו "והחכמה מאין תמצא". חכמה המגלה אלוקות.
תלמידיו ותלמידי תלמידיו עד דור זה רבים הם מאוד ונצרך מערכת ספרים שלמה ע"מ לפרט כל דבר בפרטותו, אולם נעמיד קווים כללים ממש.
ה. כל אחד מפלגי החסידות לקחה מדה אחת ודרכה גילתה את האלוקות בעולם. מדה לא רק כתיקונה מן הרע, אלא גילוי אלוקות, שהרי הן מידותיו של הקב"ה. ומתוך כך לגלות את ניצוצות המדה שנפלו ולהעלותם. וכן לתקן הכלי של מדה זו, כנ"ל.
למעשה: הלומד כל ספר מספרי החסידות יש לו לברר מתוך הספר, ומתוך תולדות מחבר הספר, מהי המדה השורשית שדרכה מגלה את כל תורתו ועבודתו (ובכללות זה נאמר בכל ספר). ולפ"ז להבין את כל מהלך תורתו, ואת דרכי עבודתו, ועי"כ לידע כמה ואיך להשתמש עם כך בדרכי עבודתו הפרטית. והדברים עמוקים ודקים, כי יש להבין באיזה עולם, איזה קו, ואיזה מידה, ומה ההתפרטות שלהם.
ו. דוגמאות כלליות לדבר:
נועם אלימלך – מדת יסוד – צדיק. התקשרות לשורש ומתוך כח הטבה לישראל.
סלאנים – אמונה – עיין היטב ספר תורת אבות. מרבותיהם שהיו שורש לבית סלונים ואילך. ומשם נמשך אור קדושת יסוד, וקדושת שבת.
ברסלב – פשיטות, אמונה פשוטה, ועי"כ חכמה מאין תמצא, אמונה פשוטה בקב"ה, ואמונה פשוטה בצדיק, ולכך השורש שמירת מדת צדיק – יסוד.
חב"ד – התבוננות בין כל שני דברים, ערכם זה לזה. והשורש בורא ונבראים, ומתוך כך התקשרות לא"ס.
שפת אמת – נקודת ציון. נקודת השורש שבכל דבר שהיא המחיה אותו.
ר' פנחס מקוריץ – מבט מקיף (חיה) ולראות בכל פנימי היכן שורשו במקיף. ולפ"ז מבט חדש של מקיף בכל דבר.
מתוך כך הקפיד על מדת האמת, ראש תוך וסוף, והבן. כי המקיף רואה את כל ההיקף, וזהו אמת.
קדושת לוי – אהבה, כנודע. זו צורת עבודתו אהבה למעלה מגבול הכלי. ותולדתו אהבת ישראל, ולימוד זכות עליהם.
קאמרנא – אמונה פשוטה ומשים עצמו כאין. אור אמונה, כלי אין. ועי"כ התקשרות לאור אלקי ותענוג.
ר' ברוך ממזבועז' – גבורה. משם נתשלשל אור הגוזמא. כי גבורה תחתונה צמצום, מיעוט שפעי גבורה עליונה, אור למעלה מן הכלי.
ר' ישראל מרוזין – דבקות למעלה מן העולם, כמלך שמעל העם. ומתוך כך שפע הניתן כמלך הזן את עצמו, ומבט עליון על תחתון, ולכך רואה תמונה בבהירות כמשל גן המבוכה והעומד על גביו. ולא שעבר את גן המבוכה, אלא נולד למעלה במגדל.
החוזה מלובלין – "חוזה", כנודע שאטם עיניו ז' שנים. ראית הפרטים מן השורש.
אוהב ישראל – כמ"ש בהקדמה, וקראתיו אוהב ישראל, יען כי הוה מרגלי בפומי דרב, אשר רק במדה זו יוכל להתפארה אפילו לפני ב"ד של מעלה, אשר אהבת ישראל תקועה בלבו. ועיין במימרא הראשונה שבספר שכתב, ועיקר תענוג האדם הוא כשיוכל להשפיע לזולתו לשאר בנ"א ויוכלו ליהנות ממנו. והכל בתר רישא גריר. ■

קטגוריות