התקשרות לבורא דרך לבושי הנפש – מעשה דיבור ומחשבה [#3612]

שאלה:

לכבוד הרב שליט”א.

האם יש חשיבות לדבר עם הבורא בדווקא בפה .שנים שאני מדברת במחשבתי וככה הדיבור המחשבתי הוא טבעי לי . בדיבור מתקשה לייחד לזה זמן. במחשבה הדיבור הוא ספונטני ותמיד זמין לאורך היום והלילה.בשיעור ששמעתי הבנתי שצריך דווקא בפה כמו בתפילה ובברכות.ולמען האמת גם שם קשה לי הדיבור ברמה שישמעו אוזני..אשמח לקבל הדרכה מלאה בענין זה.

תשובה:

בס”ד

צורתה של הנפש היא, הויתה אחת, הנחלקת לב’, מוחין ומדות. ועל גביה ג’ לבושים, מעשה דיבור ומחשבה. ועבודת האדם להתקשר לבורא בכל חלקיו, ולבושיו.

חיבור האדם לבורא בלבושיו. במעשה – קיום רצון הבורא ברמ”ח מצות עשה וענפיהם. דין, ומעשה חסידות.

דיבור, קיום כל המצות השייכים בדיבור, כמו שביארם בספר חרדים. ומלבד כך לדבר עם הרבש”ע בפשיטות בכל על מצוא. מחשבה, קיום כל מצות השייכים במחשבה כמו שסידרם בספר חרדים. ומלבד כך לדבר עם הקב”ה במחשבה.

יש יתרון למחשבה על פני הדיבור ולהיפך. יתרון המחשבה, שהיא יותר רוחנית, דקה, ומרוממת. וכן פנימית בתוכו, כולה פנימיות כמעט לא נודעת לזולתו.

יתרון הדיבור, יוצא לפועל ביחס למחשבה שהיא כח. וכן מחבר נשמה וגוף, תנועה גופנית של הנעת שפתיו עם גילוי תשוקת ומחשבת הנשמה. וכן בדיבור כח ההנהגה בבחינת “דבר אחד לדור”. דיבור לשון הנהגה, שמנהיג את גופו ונשמתו.

ולכך ראוי לו לאדם לדבר עם הבורא הן במחשבה והן בדיבור, על מנת לקבל הן את מעלות המחשבה והן את מעלות הדיבור. דיבור במחשבה ללא דיבור בפה, נחסר בו הוצאה לפועל, חיבור הנשמה והגוף בדיבור עם הבורא, וכח הנהגת האדם לפי דיבור זה.