ילד פנימי [#3055]

שאלה:

יש היום דרך של טיפול עם הנפש שנקרא “ילד פנימי”, שהרבה בני ישראל משתמשים בו. בלי להכנס אל כל הפרטים, אופן הטיפול זה הוא שהאדם צריך ללמוד איך להכיר ה”ילד” הפנימי שלו, החי עמוק בתוכו, ולדבר עם ה”ילד” הזה, ולשאול שאלות ממנו, וכדו’, ועי”ז האדם לאט לאט מרפא את הבעיות בנפשו, ע”י החיבור הפנימי שהוא יוצר עם ה”ילד הפנימי” שלו. שמעתי שיש מקור לזה בהגר”א, אבל לא שמעתי איפה נמצא בדיוק. האם זה אמת? ואם זה מהלך נכון, מה הגדרים להשתמש בדרך טיפול כזה?
תודה מאד מאד להרב,

תשובה:

בס”ד

האדם, ומהלך חייו בצורה של בנין. ולפיכך כל שלב שאדם היה בו ועברו, אין כוונת הדבר ש”העבר אין”, אלא זהו חלק מבנינו.

וכשם שבבנין התחלתו ויסודותיו הם השורש והתוקף שעליו נבנה הכל, וסטיה קלה בהם מעכבת רבות לכל הבנין, כן בחיי האדם ימי ילדותו הם השורש והיסודות של נפשו שעל גביהם נבנה כל בנין חייו. ולכך ברור הדבר שיש מקום אמת לחזור ולברר את ימי הילדות ולתקנם.

דרך זו יש בה מן הסכנה של “נפילה” לימי הילדות אם לא נעשית באופן נכון ומתוקן.

עיקר חזרה לימי הילדות נצרך שיבא ממקום פנימי בנפש ולא רק חיצוני, ולכך עיקר החזרה על ידי “תמימות” שזהו טבעו של הילד. וככל שאדם תמים יותר כן חוזר בנפשו ל”תפיסת ילדותו”.

אחר שנגע בעומק תפיסת הילדות ישנם כמה אופנים מעשיים לחזור למקום זה בנפש.

א. ע”י חזרה מעשית לצורת חיים של ילד, כגון לשחק במשחקי ילדות וכדו’, ועי”כ חוזר נפשית לאותו מצב.

יש לציין שצורה זו נמוכה ושפלה, ויכולה “להפיל” את האדם בחזרה לימי ילדותו. כלומר לא רק כניסה לצורך תיקון אלא “נפילה” לשם.

בכלל זה כלול לחזור מעשית למקומות שבו הוא גר, שחק, למד. וכן ספרים שקרא בילדותו, ועוד.

ב. ע”י דיבור, שהאדם מספר את מה שעבר בימי ילדותו ומתוך כך נכנס חזרה באופן חלקי למקום הזה בנפש.

ג. ע”י שמיעת ניגונים שהורגל בילדותו.

ד. ע”י כח הזוכר שבנפש מעורר זכרונות מאז, ויתר על כן כח השומר, ציורים שנשתמרו בנפשו מחיי ילדותו, הן ע”י הסתכלות בתמונות, והן בזכרון הציורי במחשבתו.

ה. ע”י כח המדמה במדמה לחייו בילדות. כח זה שורשי מאוד, מפני שאצל ילד כח המדמה חזק מאוד, ולכך עצם הכניסה למדמה, הוא כניסה לכח ילדותו, ובזה מתקרב באופן חושי לימי ילדותו.

ו. ע”י כניסה ישירה להרגשות שהרגיש בילדותו.

ז. ע”י חזרה למה שלמד בימי ילדותו חומש, משנה גמרא ועוד, חזרה ממש לאותם דברים בדיוק.

כאשר האדם חוזר ע”י האופנים הנ”ל, או חלקם לימי הילדות, עתה עבודתו לחוות את אותו תהליך ממקום נכון לכתחילה, וכאשר מתעורר נקודות העיוות שהיו בילדותו, באותם נקודות יש להדגיש מחד את החויה הנכונה עתה בתהליך מתוך “תפיסה שכלית של בגרות”. ומאידך יש לברר את נקודות העיוות ולטפל בהם באופן פרטני. הן ע”י דיבור בדבר, והן ע”י תיקון מעשי בפועל לנקודה זו.

דיבור בלבד יוצר פעמים הרפיה, אולם אינו יוצר תיקון שלם, נצרך דיבור ומעשה יחדיו. וכן בירור מתוך בגרות שכלית כנ”ל.

הדבר מובן מעצמו שדברים אלו נכתבו בקיצור גדול, אולם נכתוב אף בקצרה את שורשי יסודותיו של מהלך זה בחכמה הפנימית, המבואר בכתבי האריז”ל.

ישנם ג’ מדרגות, עיבור, יניקה, מוחין. וכל זה נקרא גדלות ראשון שגודל מקטן ממש, עובר, עד לקנין של מוחין. אולם אח”כ מתחיל תהליך של “גדלות שני”, ואז חוזר למעין עיבור – קטנות חדשה שבתוך הגדלות. קטנות זו באה לברר את כל מה שחוה בקטנותו מתוך מוחין דקטנות גמורים, עתה שבים לברר את כל החלקים הללו שבקטנות מתוך גדלות. והוא נקרא “גדלות שני”.