חיים ללא מטרה [#779]

שאלה:

לכבוד הרב שליט”א,
לאחר שהתחברתי לספרי הרב בסדרת דע את … רציתי להראות לרב דף מיומני שכתוב באופן ספונטני בתקוה שהרב יעזור לי:
“עוד יום עבר, וכרגיל, קמתי מאוחר מהמתוכנן באתי ללמוד עם החברותא לפני התפילה נושף מריצת הבוקר מקווה שהתרכזתי לפחות חצי מהזמן שלמדנו אח”כ הטסתי קרבנות כדי להספיק את המניין שחרית ו… גמרתי להגיד את ה80 דפים הראשונים של הסידור ואני רץ לכולל כדי להגיע בזמן (מה הלחץ?) ואני חושב לעצמי אולי עוד יבואו ימים שאני אוכל להתפלל רגוע להתבונן במילים, ולעורר אהבה געגועים וכיסופים, מה שלא קרה ב 20 שנים האחרונות. אני מגיע לכולל ומעדכן ומתעדכן בנעשה בעניינים העומדים ברומו של עולם פותח את הספר ומציץ בפלאפון אולי מישהו מתקשר אלי. מדי פעם בודק מה השעה, וכך עובר לו היום וכרגיל תחושת ההחמצה מלווה אותי כשאני יוצא מהכולל הנה עבר עוד יום, ומה עשיתי בו אולי למדתי לפני צהריים שעה בערך בין הפטפוטים החלומות ארוחת בוקר וכוסות הקפה, לסדר ב’ איחרתי קצת פתחתי את הספר ו… נרדמתי אח”כ הייתי צריך להתרענן וכו’ ובסוף למדתי כמעט 3/4 שעה, וזהו. יצאתי מהכולל ואני פורש לבן שיחי את מצוקתי והוא מחזק אותי, ואני כבר מייצר לעצמי מחשבות שמחר הולך להיות יום שלא היה בהסטוריה, ולמחרת אודך וכו’ וכו’ עוד יום עוד שבוע עוד חודש, מגיע בין הזמנים, ואני כולי נרגש עכשיו אני לא יהיה תחת עול הממסד, ואני יוכל ללמוד לפני התפילה, ולהתפלל עם כל המחשבות וההתבוננויות, ואח”כ ללמוד כמה שעות ו… ו… ותכלס, תותים. עוברים הימים ואני נשאר עם 0 אחד גדול לא עשיתי כלום. טוב מתחיל הזמן אני יגיע עם כל הפרישקייט ואני חושב לעצמי שאקרע עולמות ואלמד סדרים רצופים,  וכרגיל שום דבר לא נראה אחרת. אז מה התכלס, למה שעוד 7 שנים המצב יראה אחרת? לפי איך שזה נראה בעיני אין שום סיכוי לשינוי, אז זהו להתייאש? האם אני אבוד? התחלתי לחשוב לעצמי מה הבעיה להיראות ככה ומה העניין לשאוף למשהו אחר ומי בכלל אמר שצריך להיראות אחרת”
בתודה מראש

תשובה:

א. ראשית נציין שניכר מתוך הדברים שכתבתם שקיימת בכם תביעה פנימית בנפש לחיות חיים אמיתיים ושאיפות טובות שצריכים העמדה במקומם הנכון כפי שנבאר להלן. אלא שהאי הצלחות והאכזבות מחלישות את התביעה הפנימית עד כדי כך שאתם מסתפקים עכ"פ בשכל אם בכלל השאיפות נכונות, אבל ב"ה עדיין הנפש לא שקטה במצב העכשוי.
דבר ראשון צריך להכיר ולהעריך את התביעה הפנימית הזאת ואף לשמוח בה ולא לתת לה להעלם כי מכחה האדם עולה בעבודת ה' אם רק יעבוד בצורה המתאימה לנפשו. שהרי יש אנשים שכבר התיאשו כ"כ עד שבכלל לא נגלה השאיפות בנפשם וכן יש אנשים שמעיקרא אין להם שאיפות ברוחניות, וכמובן המצבים האלה הרבה יותר קשים.
ב. נתחיל בנקודת העמדת השאיפות במקומם.
אדם שמאד רוצה ושואף לדבר רוצה להשיג אותו מיד. בעניני גשמיות אנחנו מבינים שיש עבודה לא לתת לרצונות לשלוט עלינו ולא לספק אותם מיד וכמובן יש רצונות שלא ראוי אף פעם לספק אותם. וכשמגיעים לעניני רוחניות חושבים שכאן בודאי המהלך הוא אחרת שהרי רצונות אלו הם לדברים טובים ובודאי שיש לרצות להשיג אותם מיד. אמנם זה נכון שגשמיות ורוחניות הם סוגיות שונות בעצם אבל צריך להבין שגם ברצונות טובים לדברים הכי טובים יש מהלך של העמדת רצונות במקומם ולא תמיד נכון לנסות להגשים אותם באופן מידי.
אחד מיסודי היסודות בעבודת ה' הוא שכדי לעבוד בצורה הנכונה והמועילה חייבים לעבוד מהמדרגה בו האדם נמצא ומשם דייקא לעמול לקנות את הנקודה הבאה ולאחר שקנה את אותה נקודה והיא הופכת להיות מדרגתו להמשיך הלאה לעמול על הנקודה שאחריו וכן הלאה עד סוף ימיו כאן בעולם המעשה. ככל שהאדם יצליח לעמוד על נקודת מדרגתו יותר בדיוק כך תצלח עבודתו יותר. [ולכן חלק חשוב מהעבודה מתחיל לפני עצם העבודה וכהקדמה אליה] וככל שהאדם קובע את עבודתו בנקודה יותר רחוקה ממקומו כך יקשה עליו העבודה, הצלחותיו יתמעטו והאכזבות יתרבו.
הרי המניעים של מעשי האדם הם רצונותיו ולכן אם רצונות האדם שואפים לנקודות שהם מעבר למדרגתו זה יניע אותו לנסות לפעול בצורה לא נכונה, משא"כ כשהרצון שלו הוא לקנות את הנקודה הבאה לפי מדרגתו שאז מעשיו יתאימו לכך והוא יוכל להתקדם כסדר.
מצד שני יש בודאי מקום לשאיפות למדרגות עליונות כי הם מניעים את ההתקדמות התמידית בעבודה וכביכול שואבים את האדם לאותו מקום עליון, אבל כל זאת אם הרצון להגיע לשם הוא כיעד רחוק וכתכלית העבודה משא"כ כשהרצון מתפרש בנפשו כדבר שצריך להתקיים עכשיו שאז הוא גופא מפיל אותו. ההגדרה הנכונה לשאיפות האלה היא "סוף מעשה במחשבה תחילה" שהמקום שאליו הוא רוצה ושואף להגיע בסוף, ה"סוף מעשה" חייב להיות כבר בהתחלה אבל רק באופן של "מחשבה תחילה" ולא באופן של "מעשה תחילה". חייב להיות שרצונות האדם יהיו במקום הנכון בנפשו, שהרצון למדרגות שרחוקות ממדרגתו העכשוי יתקיימו בנפשו כרצון לסוף מעשה שלשם הוא רוצה להגיע בסוף, ובנוסף לכך צריך שיהיה לו רצון פרטי לקנות את המדרגה שעומדת לפניו כעת, רצון ל"תחילת מעשה".
[בענין השאיפות הגבוהות חשוב לציין שלפעמים אנשים מציירים לעצמם צורה מסוימת איך נראה אדם שנמצא באותה מדרגה והצורה אינה מתאימה לנפשו ופעמים אינה נכונה כלל לכן יש לנסות למנוע מכך ולהפשיט את הצורה של השאיפה ולשאוף רק לעצם הדבר, לקרבת ה', לתפילה מעומק הלב, לשקיעות בלימוד וכו', וכשהוא יגיע לשם רק אז הוא יבחין בצורת התגלותה בנפש שלו].
לפעמים יש קושי נפשי להסכים למציאות מדרגתו האמיתית ולזה שהוא באמת צריך לעבוד על נקודות פשוטות, אבל ככל שהאדם יותר כנה עם עצמו כך הוא יוכל באמת להתעלות.
ג. כשנבוא להתאים את היסודות הנ"ל למצבכם - המחשבה או אפילו ההחלטה שמחר יהיה מהפך שלם בכל צורת החיים הרוחניים אינה הדרך להגיע ליעד המבוקש משום שזה לא ענין של מעשה חיצוני פשוט אלא שינוי פנימי בנפש שצריכה לחול ולכן זה עניין של בנין הנפש שמצריכה כמובן

קטגוריות