מחשבה נגד דיבור [#3241]

שאלה:

בשיעור “דע את התבודדותך תרגיל 018 – דבור תמידי עם ה’, הרב ענה לשאלה (מספר 7) כשאני משוחח עם עצמי במחשבות שלי ואני יודע שה’ מקשיב למחשבותי, האם יש הבדל בין זה לבין שיחה מרוכזת על ה’? הרב ענה כשחושבים במיוחד (ישר) על ה’ זאת קשר הרבה יותר חזק עם ה’. האם אפשר להסביר את זה, האם לחשוב על ה’ בדרגה יותר גבוהה מתפילה עם ה’? אם יש לאשה צער או לחץ בליבה והדרך היחיד למצוא שחרור הוא דרך בכיה וצעקה לה’, האם במצב כזה לחשוב על ה’ או תורה דרגה יותר גבוהה שיביא ליותר רפואה?

תשובה:

בס”ד

מחשבה הוא פנימי בתוך האדם, ולכך יותר רוחני, דיבור יוצא מתוך האדם לחוץ ומתנועע ע”י הגוף, ולכך פחות רוחני. אולם למעשה אם האדם חש עתה שדרך הפה, דיבור צעקה וכד’ הוא יותר מבטא את פנימיותו כרגע זו מדרגתו כי אצל רוב בנ”א שימוש עם הפה מעורר יותר את הלב הבוער, מאשר שימוש עם השכל הקר שפחות מעורר את הלב הבוער. והבן שכח הדיבור קרוב יותר ללב מכח המחשבה,  הן מרחק גופני והן מרחק של מהות. ולכך עליו בעיקר לדבר ולצעוק עם פיו ומעט במחשבה.