מקור השמחה בתוך ארבעת היסודות [#2565]

שאלה:

באיסוף הדרשות של “דע את שמחתך” (שיעור ג’) הרב מבאר שקודם חטא אדה”ר, השמחה היה בא מיסוד האש, ועכשיו לאחר החטא השמחה בא מיסוד הרוח. אמנם בסדרה של “שמחה – הדרכה מעשית” הרב מבאר שהשמחה בא בעיקר מהיסוד העפר המתוקן, כיון שכל עניינו של שמחה הוא הוצאות כוחות אל הפועל, שהוא תכונת יסוד העפר.
א”כ מהיכן השמחה בא עכשיו, מיסוד רוח או מיסוד העפר?
ועוד, איך זה יכול להיות שהשמחה בא מעפר, דאם עצבות שורשו בעפר, והיפוך העצבות היא השמחה, והשמחה היא היפוך העפר, והיפוך העפר היא רוח? (האם כוונת הרב שהשמחה בא מעיקר מעפר, וכהרב אמר שהשמחה בא מרוח או אש, זהו רוח דעפר או אש דעפר? א”כ קודם החטא השמחה לא היה בא מיסוד האש דכללות, אלא מעפר דאש…?)

תשובה:

בס”ד

עפר לעצמו עצבות. עפר עם כללות הפכו רוח, שמחה. כי השמחה הוצאה מהכח לפועל. אדמה ללא רוח אינה מוציאה לפועל. כי אם אין זורעים באדמה, לא נזרע מאליו, כספיחים אינו צומח, ואינו יוצא לפועל. נמצא שיסוד השמחה בעפר, כאשר יוצא לפועל עם רוח מתוקן. אולם כאשר צרוף הרוח עם העפר אינו שלם, נעשה ע-פר, פרורין, ומצורף לרוח נשבה, פירורי רוח. ואזי העפר מוציא לפועל מכח רוח שבורה, ואינו שמחה אלא עצב, כשברים תרועה, תנועת רוח שבורה.