דבקות בה’ ובתורתו [1042]

שאלה

שמעתי שיעור של הרב לגבי כך שמי שקובע עיתים לתורה שעתיים, שלשה או ארבעה, ואחר כך הולך לעיסוקיו ולא ממשיך לחשוב על התורה שלמד התורה נהפכת קרעים קרעים, ולכן מי שרוצה להיות בן תורה אמיתי, להצליח בחיים, חייב שגם שיוצא האדם לעיסוקיו, כל מחשבתו צריכה להיות בקב”ה ובתורתו, וזה תורת חיים.
השאלה כבוד הרב:
א. הרי למדנו שאנו גם מחויבים להגיע להיות אחד עם האשה שלנו, “והיו לבשר אחד”, וזה בהכרח אומר חושב עליה כל היום? אז איך זה משתלב עם כך שצריך להיות לפי מה שנאמר בשיעור שהתכלית להיות דבק בקב”ה ובתורתו כל היום.
ב. והאם זה לא יפגע ברגשות האשה שהיא יודעת שבעלה חושב רק על הקב”ה באהבתו אליו ולתורתו, הרי כל אשה רוצה לדעת האם בעלה חשב עליה במשך היום?
תודה רבה לרב, על כל המענה על השאלות.
ושנזכה סוף סוף לגאולה השלמה.

תשובה

א. אין שלמות. אנו שואפים להגיע לשם. ולפיכך נשאר מקום פנוי בנפש לרעיה. והלואי שיהא מלא רק מכך.
ב. יש מצות "ואהבת לרעך כמוך". ולפיכך יש מקום עצום לאהבת זולתו בכלל ורעיתו בפרט, והוא החיבור השלם, קב"ה אורייתא וישראל. אולם צריך שחבור זה יעשה ממקום נקי חיבור של נפש בנפש.

קטגוריות