שאלות עמוקות בעבודת השם [#2272]

שאלה:

1. לגבי כוח הויה, ראיתי שהרב מדבר על זה שיש הבדל בין הויה כשלעצמה לבין הרגשת הויה או מחשבת של הויה, האם הרב יוכל לחדד בנפש מה ההבדל? הרי שאני מרגיש את ההויה שבי זאת אומרת הרגשת הויה=הויה כי אם אני לא מרגיש את זה אז מה הופך את זה לכח שאני מכיר בנפש שלי? והאם מחשבת הויה זה שאני חושב על זה בצורה חיצונית שמישהו מספר לי על הכוח בנפש ואז אני חושב עליו ומתחבר אליו או שזה משהו יותר פנימי ואם כן מהו?
2. האם יש עניין לחיות בבחינת היחידה בעצם (כמובן רק לזמן מסוים במסירות נפש, אין עוד מלבדו וכו’) כלומר בלי כוונת “רצוא למען השוב” או לחיות שם רק בבחינת רצוא למען שוב?
אם התשובה כן אז א. למה? ב. מה הכללים שאמורים להנחות אותי לשילוב נכון?
והאם התשובה הנ”ל נכונה גם לשאר חלקי הנפש?
3. הרב כתב באחת התשובות לשאלות “אולם סוד האהבה בע”ס הגנוזות במאצילן, הוא עצם בקשת היש” היש האמיתי, מה הכוונה? הרי אהבה היא תמיד בין יש ליש גם אהבה עצמית היא יחס בין יש ליש בתוכי ואם אני מגלה את אהבת ה’ בתוכי אז זה גם ביחס ליש שקיים בכח או בפועל.
אז בעצם מה הכוונה עצם בקשת היש? ומה ההבדל בהכרת נפש אם זה גנוז במאציל (כלומר יש פה משהו שהוא גנוז) ולא רק מאציל?
4. מה עניין של העבודה בספירת העומר שיש ספירה בתוך ספירה (ובהגדרת נפש מידה) ששייכת לכל יום, הרי עבודה כזאת היא פיזור וגם אם אני לוקח נקודה שאני עובד עליה וכל יום עובד עליה בבחינה שונה מהיום הקודם זה גם פיזור מסויים כי אי אפשר באמת לבנות משהו רציני ביום אחד אז מהי המהות של העבודה המשתנה בתקופה הזו?
5. האם הרב יוכל להסביר מה ההבדל בין “אין” ל”אפס” ל”אין עוד מלבדו”?

תודה רבה

תשובה:

א. יש מחשבה חיצונית ובזה לא עסקינן. עסקנו לכדלהלן:

הכרת מציאות מתוך הרגשה – רגש שמכיר מציאות.

הכרת מציאות מתוך מחשבה – מחשבה שמכרת מציאות – מחשבה חושית.

הכרת מציאות עצם ההויה – כאדם המכיר את הויתו, שאינו רק מתוך הרגשה או מחשבה. אלא הכרה עצמית.

ב. זהו מיתת נדב ואביהוא, לעולם יש שוב. אלא שיש חילוקים כמה זמן הרצוא, ולהיכן שב.

ג. זהו האין שביש אהבה בגנוז, באין. כי יש את עצם האהבה, ויש את הביטול שבה בבחינת דוחקת את הבשר. וזהו אהבת המבוטל, אהבה דביטול, שהוא היש הדק ביותר, כי כל אין הוא יש דק.

ד. הכונה למשל אם עובד על אהבה, חסד, כל מ”ט בחינות אלו חסד שבחסד שבחסד, גבורה שבחסד שבחסד, וכן על זה הדרך, כולם בתוך מדה אחת.

ה. אין עוד מלבדו כפשוטו יש רק אותו ית”ש. אפס – חלל קים זולתו שלב ראשון סלק עצמו לצדדים. אין – שורש ליש.