שלמות שהוא תכלית החיים [1422]

שאלה

הרב כותב בספר בלבבי ששלמות שהוא תכלית החיים לפי המסילת ישרים, שהוא דבקות בה’, כמו שכתב דוד המלך “קרבת אלוקים לי טוב”.
א. למה דוד המלך לא קורא לזה “דבקות”, ובמקומו קורא לזה “קרבה”? כפי הנראה קרבה הוא קשר יותר נמוך (פחות חזק) מדבקות?
ב. ממה שאני מבין, האם הרב אומר שתכלית החיים הוא לבנות תחושה של קרבת ה’ (בשלושה הדרכים שהוא מתאר לשון קרוב בספר בלבבי – קרוב כמו קרוב משפחה, קרוב פיזי, וקרוב בהגשה – דעת) וכל התורה שאנו לומדים והמצוות שאנו מקיימים כוונתם להביא אותנו לתחושה של קרבה, שהוא תכלית החיים?

תשובה

א. במדרגת אלקים היחס קרבה בחינת אלקים, דין, יסוד האש, "להתחמם כנגד אורן", אולם רק קרוב, ולא דבוק במדרגת הוי"ה ישנה דבקות ויתר על כן התכללות.
ב. נכון מאוד. כלומר הרגשת אמת מציאותית של קרבה, דבקות, והתכללות.

קטגוריות