שאלות בפנימיות [#6976]

שאלה:

א- האם ביום שבת מותר לעשות את עבודה ההכנעה הבדלה המתקה או שזה בבחינת ששת ימים תעבוד ובשבת וינפש כאילו כל מלאכתך עשויה כבר?
ב-האם עניין נהר דינור בעולם הזה הוא שכאשר עושים את עבודת ההכנעה והבדלה והגוף מתחמם ורותח הוא בחינה שהנשמה שהיא בבחינת נהר טובלת בדינור דין-נור ?
ג-האם כשישנו ביטול האני ובאים לברך ברכה כלשהי היא תתבטא אותה ברכה רק בבחינת רצון דק להשפיע שפע על ידי הברכה עכב אותה דבקות וללא שום כוונה אחרת ?
ד-בגאולה הקרובה ישאר קורבן תודה והשאלה שאדם נמצא בגאולה הפרטית איך יש בחינה שאומר תודה בכלל, וכל שכן בגאולה השלמה,כי אין אני שקיבל משהו ומימלא יאמר תודה!?
ה-על תהילים פרק ע׳ב פסוק כ:״כלו תפילות דוד בן ישי״. האם הסיום הזה מורה שדוד המלך הגיע לבחינה שהרב הסביר על דברי ל׳ג בעומר בשם הבעל שם טוב שהתפילה נובעת מהשתוקקות ובמקום ביטול ה׳אני׳ אין מקום לתפילה לכן אמר ״כלו״ כלומר נכלל הוא וכל תפילותיו בבחינת ההתכללות או הדבקות לפחות?
ואם זה נכון?! לכן הפרק הוא ע׳ב המורה על החסד ופסוק כ׳ בבחינת כתר,אין?
ו-איך אדם שבאופן פרטי לעצמו נמצא בבחינת ה׳ עשה עושה ויעשה לכל המעשים. אבל בהסתכלות על אנשים אחרים הוא לא לא מצליח להתבונן שהשם עשה עושה ויעשה לכל המעשים גם מצידם מיכוון שנראה גם מעשים רעים מצידם?
ז- האם ההסתכלות בדוגמא שארשום היא נכונה?.- אבא שלי כועס על שכן מסוים שלא משלם וועד ונוצר בעקבות אותו שכן גם חוב לחברת מעליות(כשהשכן היה וועד בעצמו) והם לא רוצים לבוא לתקן אותה יותר אז אבי אמר ״שהלוואי שיתקע במעלית״. אז חשבתי לעצמי שהוא כלומר הנשמה, האני דמלכות השם יתברך בעצם אמרה הלוואי שיתקע במעלית בבחינת עליה, כלומר שיהיה בעליה תמידית ומימלא הוא ברך אותו רק שמצד לבוש נפשו הבהמית והגוף זה מצטייר כדבר רע אבל בעצם הוא בירך אותו. האם ההסתכלות הזאת אמיתית ונכונה? ואם כן האם נעשה תיקון מסוים בבירור הרע ע״י הסתכלות זאת?
ח- קראתי בעבר בליקוטי הלכות שהאמונה כוללת בתוכה את כל הכוונות. השאלה היא כשמברכים איזו ברכה ועושים אותה מצד האני דקדושה, ענף מהשכינה, אפשר שהברכה תהיה גם ללא כוונות ההלכה (מקור השפע הברכה,היה הוה ויהיה, תקיף בעל היכולת וכו…), אלא רק דבקות בתיבות עצמן ?

תשובה:

א. אין איסור לדינא. אולם אצל מי שנמצא במדרגת שבת זהו הדרך הישרה בבחינת מידת חסידות, שבערכו זה הדין. ונצרך רק המתקה, בבחינת שבת “שלום”.

ב. כן – הבדלה.

ג. כן. יש אחדות אני – אין, ואזי יש כוונה. וזהו למעלה מביטול האני.

ד. כנ”ל, אחדות אני – אין.

ה. יפה מאוד. אולם אח”כ יש עוד פרקים בסוד כללות אני – אין, כנ”ל.

ו. יש לו לעבוד על אהבת ישראל בפרט, ואהבת הנבראים בכלל, ואזי יבקע אור זה גם בהם.

ז. כן. אחת מהאפשרויות. האפשרות הנוספת לצרף אותם אותיות באופן שונה, וזה היה דרך הבעש”ט למעשה. וזהו בסוד אור. ובסוד ניצוץ, למצוא נקודה טובה בדבר.

ח. לא. אולם רק מה שמחויב ממש מדינא ולא כפי שנכתב.