תשובה על פגם ברית – המשך [#2384]

שאלה:

שלום לכבוד הרב בלבבי שליט”א,

היה מישהו ששאל על פגם הברית ואין לתקן.
אביא את השאלה והתשובה כדי שיהיה יותר קל.

שאלה:
מי שנכשל הרבה בפגם ברית ר”ל, ומימי נעורותו לא היה מצליח (ע”פ רוב) לשלוט על גודל תאותו להוציא ז”ל, וגם נשוי להרבה שנים ועדיין אינו שולט על תאוה זו, ויש לו צער עמוק ונורא מזה, משום שהוא יודע את חומרת האיסור זה ועל מה שכתבו בספה”ק על זה, מה התרופה לו? האם צריך ללמוד את ספר הראשית חכמה שער הקדושה, או ספר טהרת הקודש, או שאר ספה”ק, בהתפעלות ובבכיות? אם הוא נעשה עצוב מזה, האם מומלץ לו לשמוע את סדרת “דע את מידותיך – הדרכה מעשית – יסוד המים”, או שהוא צריך יותר מזה?

תשובה:
מלבד הנ”ל ידבק נפשו במדרגת מסירות נפש באמת באמת, שמוכן למות ע”מ שלא לעבור האיסור, ולתקן מה שפגם. זאת ועוד, ידבק בעומק החכמה. והוא תיקון בכתר, מסירות נפש בחכמה, שקיעות בעומקה. תשובה סגי, בחכמה כמ”ש בספה”ק
עד כאן תשובת הרב.

קודם כל מחילה על האריכות, לא התכוונתי לכתוב הרבה, אבל זה פשוט זרם לי, ויצא מהלב

שאלתי – א) איך להגיע להידבק למדריגת מסירות הנפש שמוכן למות ע”מ שלא לעבור האיסור?
הרי אם ישאלו אדם (שלא בזמן רתיחת הדמים של החטא), אם הוא מוכן לעשות הכל בשביל לא להיכשל, הוא יענה בוודאי שכן,
בשכל זה ברור מאוד, בזמן שהעבירה לא בוערת באדם, שאדם יצהיר שהוא מוכן למסור נפש,
אבל בזמן שיצרו של אדם מתגבר עליו, איך אפשר ששם יפעפע בו מסירות הנפש,
כמי שמזדהה עם השאלה והמצב של השואל (לצערי הרב!!!) זה כמעט בלתי אפשרי להתגבר בזמן שהיצר מתגבר, ואם זכה והתגבר פעם אחת, סביר להניח מאוד שיכשל בפעם השניה או השלישית. וזה צער גדול מאוד שאי אפשר להסביר אותו, ממש מרגישים שטוב מותי מחיי, וגם זה לא מסביר באמת את הצער העמוק!! ואם הרגשה הזו היתה לפני החטא, אז לא היה חטא.

ב) אלף מחילות אבל, אם אפשר לפשט את מה שהרב כתב “ידבק בעומק החכמה. והוא תיקון בכתר, מסירות נפש בחכמה, שקיעות בעומקה. תשובה סגי, בחכמה כמ”ש בספה”ק”

מה הכוונה עומק החכמה?
איך מתדבקים בה?
מה כוונת מסירות נפש בחכמה?
מה הכוונה שקיעות בעומקה?

ואם אפשר במילים פשוטות, כדי שיהיה לי קל להסביר גם לאחרים.

עשיתי כל מה שאני מכיר, טבילות, תעניות, תיקוני שובבי”ם עם פדיון, צדקות, שמתי גדרים לעצמי, בכיתי כמו תינוק לה’ שיציל אותי מזה, ותמיד באה נפילה בסוף, ואז צער עמוק מושלך בעפר חובק אשפתות.
ואילו היו אנשים משערים אחד מאלף אלפי אלפים מהצער אשר אני שרוי בו לאחר נפילה, לא הייתה נכנסת שמחה בלבם ולא שחוק בפיהם, עיני עיני יורדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי, ואפילו בכתבי שורות אלה, עיני מתמלאות דמעות!!
ובעיקר אני בוכה כי אני יודע בעצמי שזו לא הפעם האחרונה… לא בגלל שאני לא רוצה…
ואין למי לפנות ואין למי לספר, ולא יודע אם יש מישהו שיכול לעזור, אי אפשר לפנות למשפחה או חברים, וגם מרגישים שבשמיים לא רוצים לשמוע את התפילה שלי כי אני פגום, ממש הרגשה של בדידות שלא תתואר, ואין מי שיכול לעזור, וגם אם משהו שעוזר, זה עוזר לפעם או פעמיים של נסיונות ואז יש שוב נפילה. וגם לא רציתי לפנות אל הרב בנושא כי חשבתי שזה יוריד את הרב להתעסק בדברים שהוא לא מעוניין, אבל לאחר שראיתי שמשהו שאל והרב ענה, אז שלחתי את השאלה.

בבקשה, אם אפשר עזרה.
תודה, ושוב מחילה על האריכות!

תשובה:

א. באופן החיצוני, כי יותר טוב לו להתענג בג”ע מאשר לסבול הצער בעוה”ז שסובל אחר שנופל ח”ו, וכמ”ש שטוב מותי מחיי וזהו מסירות נפש שלא לשמה ויותר קרובה לאדם.

ב. א. עומק החכמה: בכל דבר לגעת בנקודה הפנימית של החכמה בפרטות לפי ערכו.

ב. להתבונן בכל דבר מה השורש שלו, שורש ושורש דשורש, עד שיגע ברצון שאין בו טעם שכלי.

ג. לימוד עד כלות הכוחות, בעיקר כח שכלי.

ד. חושב בה תדיר מתוך התדבקות בה ואהבתה.