בלבבי משכן אבנה [#4169]

י"ד כסלו התש"פ

שאלה:

שלום רב,
בס' בלבבי משכן אבנה חלק ב', הרב מציג סולם עליה. בשני החלקים הראשונים, הרב כותב אודות ההכרח שבהכרה במציאות הבורא ולאחר מכן בכך שהוא נוכח. רק בחלק השלישי הרב מתייחס לכך שיש לפנות לקב"ה לסייעתא דשמייא בהפנמת השגחתו הפרטית, במוח ובלב. האם גם בשני השלבים הראשונים נכון לנהוג כך, או שמא מדובר בסתירה מיניה וביה, שהרי עד כמה שלא מבססים את ההכרה במציאותו ובנוכחותו, כביכול אין מקום לתפילה?

תשובה:

אם אין הכרה במציאותו ח"ו אין למי לפנות. אולם מכיוון שכל יהודי מכיר זאת, אולם הכרתו אינה שלמה, והתהליך המוצע ענינו לברר את ההכרה יותר ויותר. לכך אם יש צורך בודאי שניתן לפנות אליו ית"ש. אולם עדיין אינו השלב של בנין כח זה בעיקר, אלא השתמשות עמו כדי הצורך. ולאחר מכן עוסקים עמו באופן של בנין.

יתר על כן אם ישנו צורך אפשר להקדים שלב לשלב של הכרת נוכחותו. ופעמים שיש קושי לאדם ניתן להקדימו אף לפני השלב של הכרה במציאותו. כי יש בנ"א לא מועטים שיש להם קושי לעסוק בהכרה מופשטת של מציאותו. ורק לאחר שהם בונים קשר של תפלה ודיבור עמו ית"ש, נקל להם יותר לחוש במציאותו ובנוכחותו.

יש להבין שהסדר המוצע בספר הוא הסדר הפנימי. אולם בפועל פעמים נצרך לשנותו איש לפי נפשו ולפי מדרגתו, והחכם עיניו בראשו.

[תשובה יסודית]