לשמה [#14335]

ז' אלול התשפ"א

שאלה:

בס"ד

שלום  ויישר כוח על כל השיעורים
ועל אפשרות לשאול:

א רציתי לשאול במה יותר להשקיע ובירור ועבדת המידות או כמה שיותר בלשמה

ב במשנה כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו ומגלים לו רזי תורה- אם כן מדוע לאדם לשאוף ללמוד חלק של פנימיות התורה  ישקע כל מאודו בעובדת של לשמה

ג ובספר נפש החיים כתב הרב עמוד 32 שצריך ברור של שכל ולב ומי שעוסק בתורה לשמה ומסירות
נפש לא צריך את הברורים  מדוע שלא יתעסק רק  בלשמה וכן נראה מהמשנה הנ"ל
שיצטרך להתעסק אם מידות הרבה פחות

תודה רבה

תשובה:

א. לשמה, הוא השורש, תיקון המידות הוא תיקון בענפים, כל ענף לעצמו. כאשר האדם מתקן עצמו וזכך עצמו לעבוד לשמה, בזה כלול תיקון המידות, כי כאשר המידה פועלת לשמה, הוסר ממנה כל חלקי הרע.

בכללות תורת המוסר עוסקת בתיקון המידות עצמם. לעומת כך, דרך החזו"א הייתה בעיקר לעסוק לשמה, ועי"ז יתוקנו המידות. ושורש דבריו בדברי הגר"א בקול אליהו (ב"ב, נח, ע"ב) בביאור דברי הגמ', שבמקום שאין יין שם נצרך רפואה, וביאר שבמקום שאין תורה הנקראת יין, נצרך תיקון המידות. ובעומק הכוונה לתורה לשמה, שהיא שורש תיקון המידות.

ב. יש פרד"ס, וכל חלק נחלק אף הוא לפרד"ס, פרד"ס של פשט, פרד"ס של רמז, וכו'. והרי שבכל חלק יש את בחינת הסוד הפנימי בפרטות שבו. ומהותו אחדות – אחד. ומהות עסק לשמה עניינו צורת עסק "לכח אחד בלבד". לשם ה', שהוא האחד שהכל פונה אליו. וזהו השורש. אולם בצורת עסק התורה עצמה יש צורת לשמה, והיינו הכח לאחד את כל הפרטים יחד.

וזהו המהות הפנימית של תורת הסוד לעומת תורת הפשט. תורת הפשט עוסקת בריבוי נושאים, ברכות, שבת, רגלים, תעניות, אבלות, גיטין וקידושין, ועוד, כל אחד נראה כנושא לעצמו. אולם תורת הסוד עוסקת רק בסוגיא אחת, והיא "צורת אדם", הנקרא "אדם קדמון", וכל הפרטים בסוגיות שבתורת הסוד אינם אלא עסק בסוגיא זו. וזה מעלת הסוד על הפשט שכולה סוגיא אחת בלבד. ונכון הדבר שמי שאינו נמצא במדרגת סוד ולומד סוד, הוא לא רואה כן בשכלו או בלבו, ואף בסוד הוא עוסק בתפיסת סוגיות סוגיות, ולא בתפיסת סוגיא אחת בלבד.

ג. בשביל לעסוק בתורה לשמה, נצרך מסירות נפש. נפש לשון רצון, אם יש את נפשכם. והעוסק לשמה עוסק בדבר שמעבר לרצונותיו האישיים. כי אינו עוסק לשם רצונותיו, אלא לשם רצון הבורא ית"ש. וזהו מסירות נפש פנימית, בכוחות הנפש. ומלבד כך נצרך מסירות נפש חיצונית בכוחות הגוף, כאימוץ המחשבה ונדודי שינה, כי זולת כך אין פנימיות נפשו משתוות עם חיצוניות גופו. כי פנימיותו דבקה בלשמה, וחיצוניותו עומדת על עמדה ברצונותיה וכוחותיה, והיא לא תצלח, כי מכח סתירה זו בוודאי פעמים ישלוט הגוף ויפילו ממדרגת לשמה, ולכך נצרך לזכך אף את גופו במסירות נפש, מסירות הגוף, ועי"ז ישתווה במידת מה גופו לאור פנימיות נפשו. וזו הייתה דרכו של החזו"א למעשה, כנודע.