משנתו של מוהר”ן ז”ל [#8558]

י"ג אב התש"פ

שאלה:

לכבוד מורינו ורבינו ורבן של כל ישראל בדור דידן (ליודעים מכך ולשאינם יודעים) שלו' רב.
- רב תודות על תשובותיו שהיו לי למשיב נפש כמים קרים על נפש עייפה. עיינתי והתבוננתי בדברי הרב טובא אך עדיין לא התיישבו בליבי גדרם והבנתם של דברים בדיוקא.
וכן עלו בדעתי שאלות נוספות בעניין המסתעפות.
- שאלתי לרב בעניין הדרכה לחפץ ללכת במשנתו של מוהר"ן ז"ל בדרך הלימוד. והיוצא מתוך תשובתו של הרב שהמהלך הוא כך:
להתרגל לגרוס הרבה בפשיטות עם חיבור שכלי והתקשרות, שע"י שגורס הרבה דבק בפשיטות שבחכמה וע"י דבק במאין תמצא ואח"כ כשלומד שוב אין זה בינה כפשוטו אלא 'עיון נובע' בח' נחל נובע מקור חכמה - מהאין תמצא.
א. האם הרב יכול לקרב הדברים יותר אלינו מהו לגרוס הרבה בפשיטות - מה גדרו וכיצד מתראה למעשה.
לדוגמא: האם הגדר הוא ללמוד ולהבין פשוטם של דברים, כלימוד בקיאות הידוע, ורק הדגש על ריבוי כמותי  או היסוד הוא באופן תנועת הנפש למיגרס, וכמובן מתוך ניסיון אמיתי להבין, אך לא מתעקש להבין וממשיך לגרוס ונפק"מ בכמות : שאם הכוונה להבין כצד ראשון צע"ג איך אפשר להספיק כמות גדולה של דפי גמ' עם תוס' למי שמרגיש שבלי עיון מתון מתון לא מבין כמעט כלום (והרי תורתו של מוהר"ן לכולם נאמרה....) וכן שו"ע עם ש"ך וכיוב' איך יתכן 'לגרוס' אף למי שלמד הגמרות וכ"ש למי שלא למד ואם כצד שני מובן יותר אך עדיין להבין בדיוק האכן הכוונה לדוגמא להתיישב ולגרוס לדוגמא 10 דפים עם תוס' ביממה אחת ?
ב. ביתר פירוט אם אפשר מה הגדר ב'חיבור שכלי' והתקשרות?
ג. " אח"כ שכלומד שוב אין זה בינה כפשוטו אלא מאין תמצא " - כיצד זה עובד ונפק"מ לאופן הלימוד בפועל.
האם בפעם שניה לומד בעיון הרגיל ורק המעיינות יפתחו יותר ממילא וייקל העיון או הכוונה שגורס כמו פעם ראשונה ' והמעיינות נפתחים' ?
 ד. האם יש קשר בין מהלך הנ"ל של מוהר"ן ז"ל למובא בספר "שאל ליבי" של הרב שליט"א שמבאר הדרכה ללימוד כל ספר שהוא פעם ראשונה לעבור עליו מהר ופעם שניה בעיון קטע קטע היטב?
ה. ב'דע את מחשבותיך' הרב מבאר שלהגיע לנביעה פנימית צריך להקיף ספרים רבים (לגרוס?) ומאידך עיון עצמי עמוק .האם זה תואם למהלך הנ"ל או שונה?
ו. בספר של הרב על ריכוז הרב מדגיש שלא ראוי ללמוד כמות גדולה אלא להתאים כל אחד לפי חלקו באופן שיוכל להתחבר ולקנות תלמודו ושריבוי פוגע בריכוז וגורם פיזור. האם זהו מהלך שונה מהנ"ל?
ז. כתב בשיחות הר"ן (ע"ו) וז"ל: "ואם ישארו איזה דברים שאעפ"כ לא יוכל לעמוד על כוונתו מה בכך כי מעלת ריבוי הלימוד עולה על הכל וכמו שאמרו חז"ל " לגמור והדר לסבור ואע"ג דלא ידע מאי קאמר וכו.. ""
  1. איך זה מתיישב עם מה שכתב מ"א בסימן נ' סק"א שהלומד משנה ואינו מבין אינו נחשב ללימוד(וה"ה גמ') ?
  2. מה פירוש הגמ' לגמור וכו' כנ"ל לפי מוהר"ן ז"ל ?
ח. מבואר בשיעור של הרב על פורים (מלפני שנים רבות) שפנימיות הדרך של נשמת מוהר"ן ז"ל היא הסרת הלבושים והפשטתם , ואף את הלבוש האחרון של - 'צדיק יסוד עולם' ולהגיע אליו יתברך בעצם.
והיינו שהצדיק העליון דבוק בא"ס ומתדמה לבוראו, וכשם שאותו יתברך אנו מכנים רק על דרך השלילה ' אין סוף'  כעי"ז כביכול הצדיק, כל הנגלה בתורתו הוא רק חיצוניות כוונתו, אך פנימיותה הוא מה שנראה לכאורה ההיפך הגמור, שמשיגים פנימיותו רק על דרך השלילה כעין הבוי"ת כביכול, והיינו להסיר הלבוש של ' הצדיק' ולהתכלל בו יתברך בעצם בלא לבושים כלל, האם זו כוונת  הרב שליט"א בעיניין מדרגת 'תמימות לשם תמימות' - 'אורו של משיח' , וזו כוונת רביז"ל בעצמו בעומק פנימיות דבריו?
(שאף שבחיצוניות תורתו נגלה התמימות רק כדרך להשיג החכמה, אך פנימיות כוונתו ז"ל להתקשרות אליו יתברך בעצם  והוא רמוז בכל תורתו)
סליחה על האריכות
בהשתוקקות וצמאון לקבל תשובה מאהבה אשר היא גאולת הנפש ממש
תודה מעומק עומק הלב
הדברים נכתבים באמת מתוך הרגשת קשר עמוק מאוד לרב שליט"א אשר הוא חיינו ותקוות נפשינו בדור דידן.
נו"ן

 

תשובה:

א. בחיצוניות זהו ענין של כמות, קריאה מהירה עם הבנה כללית. ולכן פחות לימוד תוס', אלא יותר רש"י, וב"י, וכדו'.

בפנימיות זהו תנועה שכלית מהירה, פשוטה.

ב. תנועת מהשכל מהירה. וכאשר זוכה לכך לא מתוך אימוץ, אלא מטבעיות השכל, זהו הוצאת השכל מן הכח לפועל.

והוא הנקרא בלשון הקדמונים "שכל הפועל", ושכל הפועל נקשר עם המושכלות, כטבע מצא מין את מינו.

ג. לומר כמו שנתבאר ברמח"ל בעץ החיים שחוזר בפשיטות בפיו או במחשבתו על אותו דבר כגחלת שמלבים אותה, וע"י נפתח לו צוהר להבנת הענין. וכדברי הליקוטי מוהר"ן שהוא כמקיש על הדלת עד שנפתח לו. וזהו בינה בפשיטות.

ד. לא. שם זהו יסוד חז"ל הידוע, ליגמר והדר ליסבר.

ה. אינו בהכרח שווה לחלוטין. כי המיגרס קרוב לכך. אולם הליסבר יכול להיות באופן של התבוננות מורכבת כתורת העיון הליטאי בהוויות דאביי ורבא, ובתורת חב"ד בחסידות, וכתורת הלשם בקבלה.

ו.   א. נצרך הבנה כללית אולם לא פרטית, כנ"ל אות א'. אם אינו מבין הבנה כללית אינו נחשב לתלמוד תורה.

ב. כנ"ל, תנועת שכל מהירה.

ז. ההשגה היא על דרך השלילה. ולמעלה מכך הכרה בהויתו ית"ש, וזהו למעלה מהשגה.