עולם התורה של היום [#8877]

י' אלול התש"פ

שאלה:

ברצוני לברר דבר יסודי שאמר הרב שליט"א, בהדרשה של "חורבן הדור" שנמסר בבין המצרים תשע"ז.
א) כיון ש"עולם התורה כבר נחרב" כדברי הרב, א"כ מה צריך להיות היחס כלפי בני ישיבה של היום, דהא בכל הדורות מאז שהקומו ישיבות היה חילוק מהותי בין ההמון עם לבני ישיבה, אבל בזמנינו שאין כ"כ פנימיות ורק אצל יחידים בני עליי' ממש יש אמת ולא עם רוב בני ישיבה, ואין שום "מקום" או "ציבור" או "קהילה" שבו האדם יכול לברוח איליו כיון שהטומאה כבר בוקעת לכל מקום אפי' בעולם התורה,כדברי הרב, וא"כ יש להאדם רק עולם הפנימי שבו הוא מובדל מכל העולם, וזה הוא, חיי לבד עם הרבש"ע (שזה כמובן גם כולל אהבת ידידים ואהבת ישראל ואהבת הבריות אבל בזהירות רבה ופרישה מהם) וא"כ כשאני נמצא בישיבה האם אני צריך לחשוב שבאמת אין מציאות בזה"ז של "עולם התורה" בישיבות וגם שרוב בני ישיבה בסביבתי אינם באמת בני תורה (ובפרט אם יש להם מכשיר חכם "מסונן" וכדו' שאז בודאי הם מופקע משם "בן תורה"....)?
ב) האם באמת צריך יחס כזה כלפי הסביבה, שאני באמת לא נמצא בעולם התורה, והישיבות של היום הם אותו עלמא דשקרא של הרחוב? הראשי ישיבות וגם גדולים של היום אומרים שהישיבות של כלל ישראל הם ההצלה של כלל ישראל וכ"ש בדור דידן שהטומאה בעולם הוא כ"כ מתפשטת אז בודאי אין עצה להאדם להיות יר"ש ובן תורה ולהיות מקושר עם הרבש"ע רק אם הוא נמצא בישיבה - אבל לפי דברי הרב נמצא שגם הישיבות של היום אינו ההצלה שלנו, ורק הפנימיות של כל א' הוא הדבר החשוב באמת ולא הישיבות ולא סביבה של תורה?
ג) מ"ש מבט זו להבדיל ממבט החילונים ומודרנים ומזרחיים והגויים שמסתכלים באופן שלילי על בני הישיבה שאנו לא טובים ושיש לנו כ"כ חסרונות וכו'? כשאני מרגיש הבדלה מעולם התורה ועולם הישיבות של היום, אני מרגיש שהתפיסה שלי קרוב להסתכלות החילונים על הבני תורה, תפיסה של שנאה לעולם התורה. האם אני לא הבנתי כראוי את כוונת הרב ש"עולם התורה של היום נחרב"?
ד) האם יתכן שבני הנעורים של היום שנשרו מן הדרך ופרקו עול רח"ל (אני לא יודע מה המצב בארץ ישראל אבל כאן באמריקא אפי' במקומות של בני תורה יש מאות נעורים, שפורקים עול רח"ל, והדבר ממש כמגיפה, וזה סוגיא בפ"ע אבל עכ"פ האם יתכן שכל זה הוא משום שהם רואים השקר שנמצא בעולם התורה, החוסר יראת שמים והחוסר מידות טובות וכל מיני חסרונות שהם רואים בבני ישיבה, ועל כן יש להם סלידה מעולם הבני תורה?
ה) האם הישיבות של היום לא כלום להרבש"ע מחמת שאינם מקומות של עבודת ה' כמו דורות של עבר?
ו) ואיך ע"י מבט זו (שיש לי רק עולם הפנימי של עצמי ביני להרבש"ע ותורתו בלבד, וזה הוא) האדם לא נעשה בעל גאוה על ידי כך....?
ז) הרב אמר שאם הדור אינו משתנה, אז הסוף תהי' או ביאת משיח או אבדון ח"ו כמו השואה, ובקרוב הרב אמר שעדיין זה חשש רב. לענ"ד דברים אלו הם היו הדברים המבהילים ביותר שאמר הרב. איך שייך לפי"ז להאמין בה' ולבטוח בו ולעבדו בשמחה וללמוד בישוב הדעת כראוי? אם יש "חשש רב" לזה? כשאני לומד אני מרוכז בהסוגיא ב"ה אבל כשאני חוזר לביתהואשתי מדברת עמי והילדים רוצים לדבר אלי, אני נמצא בפחד וחרדה מחמת דברים אלו, וכפי הנראה הדור נראה יותר ויותר כאפשרות השני רח"ל. א"כ אני שואל שאלה פשוטה, איך שייך לאדם שלא להשתגע ממש מאפשרות כזו?? איך שייך שלא להתייאש מהכל??
החפץ לידע האמת ולהתקשר בו, השואף להיות בין היחידים של הדור שמוסרים נפש בעבודה לבוראם באהבה, תלמידיך,

תשובה:

א. צריך לשקוע בתורה ועבודה. ובאופן כללי לידע שיש להתחבר בפועל ליחידים ולא לציבור.

"עולם התורה" כהיום מעורב חיצון עם פנימי באופן ניכר, כפי שניכר וידוע לכל. תערובת זו היא חורבן עולם התורה.

ב. הצלה פורתא, אולם העיקר עולם פנימי עשיר רחב ועמוק. לפיכך נברא האדם יחידי. ישנם בני אדם שאין להם כח לפחות לעת עתה להחזיק לבדם או עם חברים מועטים, והם נצרכים לציבור, ולכך מצבם מורכב, כי אין ציבור שמור כהיום.

מי שלא בונה עולם פנימי לעצמו, הישיבה לא בהכרח תציל אותו, כפי שאנו רואים רח"ל אלפים שירדו מן הדרך.

ג. ח"ו ח"ו. החיצוניות הגמורה גרועה בהרבה. אולם גם בית המדרש של היום אינו שמור כלל. ולכך כבר אינו "תיבת נח", וגם על תיבת נח אמרו, ששלשה שמשו בתיבה.

ד. זהו חלק מן הסיבה. אולם הסיבה העיקרית, כי אין להם עולם פנימי, והעולם שלהם הוא הציבור. חלקם ראו שקר בציבור ועזבו, חלקם עברו קשיים עם הציבור, חלקם עברו קשיים בנפשם או גופם, חלקם חפצים בתאוות העולם, וחלקם ערב רב מתחילה.

ה. ח"ו ח"ו. אולם אינה תיבת נח שמורה, אלא פרוץ מרובה על העומד, לפחות בחלק מן המקרים, ובעיקר בגלל המדיה וההכשרים השונים עליה, טיולים לחו"ל, מסעדות, ועוד ועוד.

ו. כי זהו הדרך היחידה להצליח, וזו לא מעלה אלא הכרח. וזאת זולת כל הסיבות לענוה שנתבארו בדברי רבותינו.

ז. לחוש אהבת ה' ובטחון בו שיעשה הכל לטובה.