שאלה על תשובה [#5114]

א' תמוז התש"פ

שאלה:

כבוד מוהר"ר שליט"א, התודה והברכה על התשובה (4213) שהואיל הרב להקדיש מזמנו ולהשיב. אשמח מאוד אם יורשה לי לבקש בירור נוסף על התשובה.

השאלה היתה בענין ואל אישך תשוקתך, כאשר בבית המצב הוא הפוך, וזה אשר השיב לי:

א. פעמים זה נובע משורש הנשמה, לאיש נשמה של נוק’ כמו שהיה תחלה אצל יצחק, ולאשה נשמת דוכ’. וזהו סיבה שורשית, ואינה צריכה תיקון. אולם אם זוכה במסי”נ כיצחק מתעלה למדרגה עליונה יותר.

כיצד ניתן לברר זאת, והאם במקרה כזה צריך להשלים עם הענין למרות הקושי שבדבר?

ב. ופעמים זה נובע משינוי היסודות כמ”ש בשאלה, ונצרך גירוי יתר שיעורר המים שבקרבה, בעיקר גירוי נפשי ולא חומרי.

מהו גירוי נפשי? האם זוהי עוררות פרטית שעל ידה יגיע לקיום הכתוב כמאמרו, או שבזה יתעורר יסוד המים בכללות?

ג. ופעמים זה נובע מחוסר קשר נכון בין בני הזוג – נצרך בירור הקשר ותיקונו.

כיצד יש לעשות את הבירור המדובר, ומהו תיקונו?

ד. ופעמים זה נובע מחסימה פרטית של האשה – נצרך הסרת החסם.

מהי חסימה זו, כיצד מזהים אותה, ובמה ניתן להסירה?

ה. ופעמים זה נובע ממים בלתי מתוקנים של האיש – נצרך תיקון יסוד המים.

כיצד מזהים מים בלתי מתוקנים, ומהו התיקון?

ו. ועל השאלה השניה  בנוסחת ידיד נפש השיב לי כת"ר:

כאשר האדם יוצא משעבוד לחפשי, מה שתחלה היה בחינת עבד ושפחה, נהפך לחפש, שפח-חפש. ותולדת חופש זה הוא השמחה.

ולכאורה השעבוד הוא אל השי"ת - 'והיתה לך שפחת עולם', ולמה לא ישמח בזה? וגם מהי היציאה מהשעבוד אליו - לחפשי, וכי תשוקת הנשמה לצאת לחפשי מהחיבור אליו ית', זה ודאי אינו, וא"כ כנראה שלא הבנתי את התשובה.

בתודה על הכל, וסליחה על הטורח לשוב ולהשיב.

תשובה:

א. לאחר שאדם תיקן את מידתו השורשית ואיזן בכללות את נפשו, ונפשו שקטה שקט עמוק דקדושה, אזי מתחבר לאני האמיתי שבו ויכול לחוש את מהות כוחותיו ושורשו, כפי הזכות שאליה זכה להגיע.

ב. לעורר את יסוד המים בכללות, ואח"כ לנתב זאת להיכן שצריך. אם זה קשה ביותר, יש לעורר את המים בפרטות לנצרך לענין זה.

ג. נצרך קשר נפשי כנה ופתוח עם עומק נקודת הלב והתאמה מחשבית.

ד. חוסר חיבור שלה לעצמה וממילא לבעלה. נצרך תהליך התקרבות לעצמה, "דע את עצמך". תהליך ארוך שלא ניתן לפרטו בעת זו.

ה. תאוה לא מאוזנת. התיקון נתבאר בשיעורי דע את מידותיך, ארבעת היסודות, יסוד המים.

ו. יש באדם ב' חלקים. א. עבד ה', כמשה. ב. התדמות לבורא כביכול, בחירה, שחרור אין סופי. והם כח נברא, גבול, שפחת עולם. ניצוץ בורא בנברא, בלתי בעל גבול, בחירה, שחרור, שמחת עולם.