יואש [#2519]

שאלה:

שלום לכבוד הרב שליט”א

מי שמרגיש מיואש מעצמו שהוא לא יכול להצליח בתורה ועבודה דהיינו בחיים איך הוא יכול לצאת מזה ובעז”ה להצליח ?

תשובה:

א. ראשית נצייר את התהליך שמביא את האדם למצב של יאוש באופן כללי ובקצרה, ולאחר מכן נכנס יותר לפרטים.

האדם מתחיל את דרכו בחיים בכלל ובעולם התורה והעבודה בפרט, עם רצון [כל אחד בשיעור ובצורה המסוימת שלו] להצליח ולהגיע לתכלית, והרצון הזה מניע אותו להשקיע כוחות ולעבוד לקראת תכליתו[1]. כאשר האדם מתחיל לראות שעל אף שהוא משקיע את כוחותיו עדיין לתכלית הוא לא מגיע ואפי’ לא מתקרב [עכ”פ לפי איך שהוא רואה את המציאות] הנפש שלו לאט לאט מתחילה להרגיש יותר ויותר שאין באפשרותו להגיע לתכלית, ומה שאדם מוכן להשקיע למענו הולך ונחלש.

ככל שהמצב ממשיך בצורה כזאת, אכזבה אחר אכזבה לתקופה ארוכה, ההרגשה עלולה להתחזק כ”כ עד שהנפש תופסת שכך היא המציאות ומגיעה למסקנה שבאמת אין בכוחי להשיג את מה שרציתי, ובמילים אחרות – הוא מתיאש. ואז הוא כבר לא מסוגל להשקיע מעצמו למען הענין, וביתר דקות הוא כבר מפסיק אפי’ לרצות את אותו דבר[2], וכמובן רמת הדברים תלויה בדרגת היאוש, ובדרך כלל אנשים לא מתיאשים לגמרי ממש [ובפרט אלו שעדיין שואלים עצות איך להצליח שזה גופא מורה שלא התיאשו לגמרי].

לפני שנכנס לענין בפרטותו נעמיד קודם את נקודת היסוד שעומדת מאחורי הדברים שיתבארו.

יסוד מוסד – לכל אדם ואדם יש לו את חלקו שלו, חלקו בתורה וחלקו בעבודה. ובפרטות יש את “חלקו” הכללי, ויש את חלקו הפרטי לכל זמן ועת שהוא בעצם מדרגת האדם באותו זמן. וכן ניתנו באדם הכלים והכוחות להשיג את אותו חלק השייך לו. [ובעומק הוצאת כוחותיו מן הכח לפועל זה גופא חלקו] וא”כ תפקידו של האדם כאן בעולם הוא להשקיע ולמסור את עצמו, כל כולו, להשגת חלקו, ועד כמה שמדובר באמת בחלק שלו אז ברור שיש לו את היכולת להשיגו.

ב. נבאר כעת את החלקים שמהם מורכב העבודה בכללות בכדי שהאדם יוכל לברר ולהבין מהיכן בדיוק נובע הרגשת היאוש הקיימת בו, ומהו שורש תיקונו. ואלו הם:

             א – הרצון שלו להגיע לתכלית מסוים.

ב – העמל והיגיעה שהוא משקיע למען התכלית, כולל תפילה.

ג – צורת העבודה שבה הוא פועל.

ד – התכלית עצמה שאליה הוא רוצה להגיע.

כפי שנבאר להלן, אם אפילו אחד מהחלקים האלו קיים בנפש האדם העובד בצורה לא נכונה ושלא מתאימה לנפשו ומדרגתו הוא עלול לבוא לידי יאוש.

נפתח מעט את הנקודות:

הרצון והתכלית הם בעצם כרוכים אהדדי שהרי כל מהותה של רצון היא להשיג איזה דבר, וכמו שהוזכר לעיל הרצון הוא כח המניע את האדם לפעול בצורה המובילה להשגת התכלית.

הרי האדם יכול להעמיד לעצמו כל מיני יעדים, יש יעדים לא טובים שהאדם קובע לעצמו מכח החלקים הבלתי מתוקנים שבנפשו, ויש יעדים שהם במהותם טובים שאותם הוא רוצה להשיג.

אבל צריך להבין שאפילו כשמדובר ביעד שבעצם טוב זה עדיין לא אומר שזה מתאים לנפש הפרטית של האדם העובד, ונמצא שבשבילו זה לא טוב. וכאן מונח טעות מצויה באלו שנכנסים לעולם העבודה – שמעמידים לעצמם יעדים מסוימים שאינם נכונים לפי טבע נפשם, וכל מיני נקודות שלמשל ראו שאחרים הצליחו להשיג או שקראו בספרים וכדומה, הם מעתיקים לעולם העבודה של עצמם בלי לדעת אם זה באמת מתאים להם. אחת מהתוצאות הנולדות מכך היא היאוש, משום שעי”כ האדם רוצה להשיג דבר שאינו מכלל החלק שלו בעבודה וממילא הדבר מעבר לכוחותיו להשיגו ואז אפי’ אם הוא יעמול ויתיגע הוא לא יצליח להשיג את הדבר, וזה כמובן עלול להוליד בו הרגשת יאוש מעולם העבודה. וכל זאת מכח מה שהעמיד תכלית לא בצורה הנכונה לו, ונמצא שבעצם מעיקרא הוא נכנס למהלך עבודה שעלולה להוביל אותו למצב של יאוש.

[נציין שבדרך כלל האדם לא מתיאש מטעות כזאת אחרי פעם אחד, אלא הוא מנסה פה ומנסה שם, בכל מיני נקודות של עבודה, עד שנוצר בו הרגשה כללית שהוא לא יכול להצליח בעבודה].

– לפעמים חסר בעומק הרצון.

על דרך מה שנתבאר עד כאן בחלק הרצון והתכלית כן הדבר בחלק השלישי – צורת העבודה, שאפי’ אם לאדם יש רצונות ויעדים הנכונים לו [לחלקו] אם הוא לא יעבוד בצורה הנכונה לנפשו הוא גם לא יצליח ועלול להתיאש מכח כך.

יש הרבה אנשים שלא מצליחים מצד צורת העבודה אבל מכיוון אחר, משום שכל הצורה הכללית שלהם לא נכונה שהיא בעצם חסרה צורה, שהם מעולם לא סידרו לעצמם סדר וצורה איך הם רוצים לקנות את הנקודה שרוצים לקנות, אלא מתעוררים לאיזה נקודה ומיד מנסים לקיים כמה עצות מעשיות שלמדו או שמעו, ומקוים שתוך כדי יפתחו להם פתח כפתחו של אולם. אבל צריך שיהיה ברור שבצורה כזאת א”א לקנות שום דבר רציני ומשמעותי, לא במילי דעלמא [שזה אנשים מבינים יותר] וכל שכן לא בעולם הרוחני. ואפילו מתוך אלו שכן מסדרים לעצמם איזושהי צורה מסודרת יש שאינם עובדים ביציבות ובעקביות ומשום כך הם לא מצליחים להתקדם. וכן יש שלקחו לעצמם דרך נכונה אבל אינה מתאימה להם.

בחלק השני שהוזכר – העמל והיגיעה ברור ופשוט שעם כל הרצון הטוב וצורת עבודה המתאימה אדם שלא מתיגע מספיק [מצד העצלות או מסיבות אחרות] לא ישיג, כדברי חז”ל לא יגעת ומצאת אל תאמין.

אלא שלפעמים האדם אפי’ לא מבין כמה יגיעה ותפלה צריך להשקיע כדי לזכות ל”מצאת” ואחרי מעט התאמצות הוא מסתכל ורואה שאין לפניו שום “מציאה” ומתיאש מהדבר.

מהכיוון השני יש אנשים שמתיגעים בגוף ובנפש באופן קיצוני מאד, הרבה מעבר לגבול שלהם ובכך נשברים ונופלים.

בכל מקרה, יגיעה לא מדויקת מונעת מההצלחה ועלולה להביא ליאוש.

מקומה של התפלה בהצלחת האדם כבר מבוארת בצורה רחבה מאד בדברי חז”ל ועד אחרוני האחרונים, אלא שבדרך כלל חסר ב”השבות אל לבבך” של הדברים. מ”מ צריך לזכור תמיד שתפלה אמיתית מעומק הלב להשיג את חלקו בתורה ועבודה בודאי מתקבלת, יתר על כן “שערי דמעות לא ננעלו”.

לפני שנמשיך נחדד את הנקודה הכללית של הדברים שנתבארו לעיל. ברור לכולם שאי הצלחה מולידה יאוש, אלא שהארכנו כאן לברר את הנקודות שיכולות להיות הסיבה לאי הצלחה משום שכאשר האדם מבין שמה שהוא לא הצליח בעבר זה לא בגלל שהוא לא יכול ושאין לו את הכלים להגיע להשגים בתורה ועבודה אלא יתכן שזה בגלל שמעיקרא הוא ניגש בצורה כזאת שבעצם לא מאפשרת לו הצלחה אמיתית. ועוד שמכאן ולהבא הוא ידע באיזה צורה כן ראוי לגשת לענינים שבעבודת ה’.

ג. נזכיר עוד שתי נקודות בקצרה שיכולות להיות שורש לאי הצלחה:

  1. כל ענין וענין בעבודת ה’ לוקח זמן לקנות אותו וזה בא באופן של תהליך, שלב אחר שלב, כאשר כל שלב מהוה נדבך בבנין אותו ענין בנפש האדם. אלא שהרבה פעמים האדם לא שם לב לצעדים הקטנים שהוא עושה ולכל שלב שזכה לקנות ואז הוא מתיאש מאותו ענין פרטי, ועם הזמן מהעבודה בכלל. ויתר על כן הוא רוצה לקנות את הדבר מהר, ואם לא הצליח לקנותו מהר נראה לו שא”א לו לקנותו, ומתיאש.
  2. מדות רעות – לכל אדם יש מדות לא מתוקנות שאותם הוא עובד לתקן משך ימי חייו, אבל לפעמים יש לאדם מדה רעה בצורה קיצונית שמשבשת לו את כלל העבודת ה’ שלו ומונעת ממנו מלהתקדם ולהצליח על אף שהוא מאד רוצה ומאוד משתדל. פעמים שהמדה רעה נכנסת ממש לתוך עולם העבודה כגון שיש לו רצון חזק מאד לקבל כבוד מהתורה ומעבודת ה’ עצמם. ופעמים שזה מבלבל אותו מבחוץ כגון תאות הממון. “הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם” – מן העולם הפנימי שלו.

 ד. שאלתם שאלה מאד כללית ולכן ניסינו לפתוח את הענין מכמה וכמה זויות [כמובן שיש עוד] כדי לעזור לאדם שנמצא במצב כזה לזהות היכן מונח שורש היאוש במצבו הפרטי וכדי שידע עם מה בדיוק הוא צריך להתמודד בכדי להצליח, והכל מתוך הבנה ברורה שלהשיג את חלקו זה בודאי בכחו, בס”ד כמובן, ושעליו לעבוד רק לפי חלקו ורק לפי מדרגתו העכשווי [ולא משנה מהו מדרגתו] ולהתקדם משם צעד אחר צעד במתינות, מתוך שמחה והודאה לה’ על מה שזכה לעלות ומתוך תשוקה ותפלה להמשיך להתקדם ולהתקרב לחלקו שלו – “ותן חלקנו בתורתך”.

[1] רצון מלשון רץ, שמריץ את האדם להשיג את מבוקשו.

בדרך כלל רמת ההשקעה תלויה בחוזק הרצון [פעמים שכח העצלות שבנפש מונעת ממנו לעבוד].

[2] על דרך דברי האבן עזרא באיסור “לא תחמוד” (שמות כ: יד) ע”ש.