4. גילוי חלקו בתורה – כיצד [#4527]

י"ב כסלו התש"פ

שאלה:

אודות מה שאמר לי בע"פ, דעיקר מצוות ת"ת הוא בבחינת ללמוד ע"מ לעשות, והם התרי"ג מצוות. ומלבד זאת יש ענין של ידיעת התורה כ"א כפי שורש נשמתו, ושלכן מצינו גדולים וצדיקים שלא למדו קבלה. וציינתם לעיין בשו"ע הגר"ז הלכות ת"ת. ושם (פ"א ה"ד) כתב: "ועוד אמרו חכמי האמת שכל נפש צריכה לתיקונה לעסוק בפרד"ס כפי מה שהיא יכולה להשיג ולידע, וכל מי שיכול להשיג ולידע הרבה ונתעצל ולא השיג וידע אלא מעט, צריך לבא בגילגול. כי כל מה שנשמתו יכולה להשיג ולידע מידיעת זהו תיקון שלמותה". ומבואר א"כ, שכ"א צריך לעסוק בכל הפרד"ס, רק שהוא כפי מה שיכול להשיג, ומה שאינו יכול לידע ולהשיג אינו מחוייב לידע. ויש להבין כיצד יעמוד האדם על כוחות נשמתו מה בידו להשיג ומה לא, ופעמים שמניח מלעסוק בחלק מסויים מחמת עצלות וכיו"ב, אף שאם יתאמץ ישיג וידע.
שוב ראיתי שמובא מהמקובלים על מה שאמרו חבריו לר"ע (חגיגה יד, א) מה לך אצל אגדות כלך אצל נגעים ואהלות, כי התבוננו בנשמתו שאין חלקו רק בהלכות ולא באגדות, וכאשר גילה לנו האר"י הקדוש זצ"ל כי כל אחד מדבק בתורה לפי בחינת נשמתו (הובא בשו"ת רב פעלים יו"ד ח"א סי' נו). ומשמע דאף ר"ע לא עמד על כך עד שאמרו לו. ובימנו מי יאמר לאדם מהי בחינת נשמתו?

תשובה:

תשובה: פנימיות הנשמה נעלמת מחמת שוחד - רצון זר. וכאשר יבטל רצונו ויגיע להשתוות, ידע מה חלקו בעמלה של תורה. וכפי הנראה ר"ע לא עמד על כך בתחילת דרכו.