שאלה:
מהי חובת חינוך, מאיפה מגיעה המילה חינוך? האם זה אותו חוב של ללמד תורה לבנו, או האם זה חובה אחרת. ואיך מקיימים אותו? האם החיוב מוטל על האם או רק על האב. אם החוב מוטל על האם, מהו המקור בתורה לכך?
תשובה:
א. אמרו (יומא פב ע"א) שלשון חינוך יש בו ב' משמעויות. א. "התקדמות" – כגון לגבי צום יוה"כ, היה רגיל לאכול בשתי שעות מאכילין אותו לשלש, בשלש מאכילין אותו לארבע. ב. "השלמה" – שיצום כל היום.
ומהותו. שכשם שאצל האדם עצמו יש ב' חלקים. א. התקדמות עוד שלב בהדרגה מהמקום שבו הוא נמצא, שלב אחר שלב. ב. שאיפה לתכלית ולשלמות. וכן הדבר אמור בחינוך בהקבלה ממש. חינוך להתקדמות, וחינוך לשלמות. ושורש הדרגה זו מקורה אצל חנוך שעליו נאמר (בראשית ה, כד) ויתהלך חנוך את האלקים. והיינו שכל הזמן התקדם עוד ועוד. ולעומת כך חינוך של השלמה שורשו בחנוכת המזבח, כמ"ש (במדבר, נשא, ז,פד) זאת חנכת המזבח ביום המשח אותו. חנוכה של השלמה. וכאשר הדבר מושלם ישנה התחלה חדשה. ומצד כך לשון חינוך התחלה, "מחנכין את המזבח".
ב. מצות חינוך על מי מוטלת, האם על האב או על האם. עיין נזיר (כט ע"א), שרק האב חייב בחינוך ולא האם בחינוך, "קסבר איש חייב לחנך את בנו במצות ואין האשה חייבת לחנך בנה במצות". ועיין רש"י חגיגה (יד ע"א ד"ה איזהו קטן), שמשמע שגם האם חייבת. ונחלקו בכך הפוסקים.
חיוב תלמוד תורה לכו"ע האשה פטורה ללמד את בנה, כל שחייב ללמוד חייב ללמד, כמ"ש בקידושין (כט ע"א). לעומת כך האב חייב ללמדו תורה ואינו תלוי בחינוך, כמ"ש "ולמדתם את בניכם". ומלבד כך כשם שחייב לחנכו במצות, כך חייב לחנכו במצות ת"ת. כגון שהיה רגיל ללמוד שעה יחנכו ללמוד ב' שעות, כמו לגבי צום ביוה"כ. וכן חינוך באיכות.
ג. מקור מצות חינוך. יעוין במשך חכמה (וירא, יח) שכתב הנה חינוך מצוה לבנים במצות עשה לא נזכר, רק עשה בולמדתם את בניכם, הוא בת"ת. ואמרו בנזיר (כט ע"א) דהאב חייב לחנך בנו במצות ואין האשה חייבת לחנך את בנה במצות. פירוש דהוה כמו מצות עשה של ת"ת דהאשה פטורה. ויעויין אורח חיים (סימן שמ"ג) בביאור הגר"א ובמג"א.
ומקור מצות חינוך במצות עשה, מקורו בזה הפסוק מאברהם אבינו שצוה את בניו בקטנם על המצות. דקרא שהביא הרמב"ם בסוף הלכות מאכלות האסורות ושם לענין איסורים, הוי מדברי קבלה, אבל העיקר מאברהם. ונקטו הפוסקים שאינו עשה גמור מדאורייתא.
ועיין כלי חמדה (נשא אות ג') שמצות לא תעשה אין דין חינוך. אולם אסור לספות לו איסור בידים. ופשוט.
ד. ובגדר וטעם המצוה, עיין אגרות משה (יו"ד, ח"א, סימן רכד) שביאר שנחלקו הראשונים בגדר המצוה, שהרמב"ן ס"ל שגדרו שיתרגל הקטן "במעשה" המצות כשיהיה גדול, ולכך אין לקטן שום חיוב השתא. אולם הראשונים ס"ל שגדרו כדי שיתרגל "בקיום" המצות, ולכך כבר מעתה חייב מדרבנן, עיי"ש.
ולהשלמת הענין עיין קונטרס דיני חינוך קטן בילקוט יוסף, שהרחיב מאוד בכל דיני קטן וחינוכו.
ומהותו. שכשם שאצל האדם עצמו יש ב' חלקים. א. התקדמות עוד שלב בהדרגה מהמקום שבו הוא נמצא, שלב אחר שלב. ב. שאיפה לתכלית ולשלמות. וכן הדבר אמור בחינוך בהקבלה ממש. חינוך להתקדמות, וחינוך לשלמות. ושורש הדרגה זו מקורה אצל חנוך שעליו נאמר (בראשית ה, כד) ויתהלך חנוך את האלקים. והיינו שכל הזמן התקדם עוד ועוד. ולעומת כך חינוך של השלמה שורשו בחנוכת המזבח, כמ"ש (במדבר, נשא, ז,פד) זאת חנכת המזבח ביום המשח אותו. חנוכה של השלמה. וכאשר הדבר מושלם ישנה התחלה חדשה. ומצד כך לשון חינוך התחלה, "מחנכין את המזבח".
ב. מצות חינוך על מי מוטלת, האם על האב או על האם. עיין נזיר (כט ע"א), שרק האב חייב בחינוך ולא האם בחינוך, "קסבר איש חייב לחנך את בנו במצות ואין האשה חייבת לחנך בנה במצות". ועיין רש"י חגיגה (יד ע"א ד"ה איזהו קטן), שמשמע שגם האם חייבת. ונחלקו בכך הפוסקים.
חיוב תלמוד תורה לכו"ע האשה פטורה ללמד את בנה, כל שחייב ללמוד חייב ללמד, כמ"ש בקידושין (כט ע"א). לעומת כך האב חייב ללמדו תורה ואינו תלוי בחינוך, כמ"ש "ולמדתם את בניכם". ומלבד כך כשם שחייב לחנכו במצות, כך חייב לחנכו במצות ת"ת. כגון שהיה רגיל ללמוד שעה יחנכו ללמוד ב' שעות, כמו לגבי צום ביוה"כ. וכן חינוך באיכות.
ג. מקור מצות חינוך. יעוין במשך חכמה (וירא, יח) שכתב הנה חינוך מצוה לבנים במצות עשה לא נזכר, רק עשה בולמדתם את בניכם, הוא בת"ת. ואמרו בנזיר (כט ע"א) דהאב חייב לחנך בנו במצות ואין האשה חייבת לחנך את בנה במצות. פירוש דהוה כמו מצות עשה של ת"ת דהאשה פטורה. ויעויין אורח חיים (סימן שמ"ג) בביאור הגר"א ובמג"א.
ומקור מצות חינוך במצות עשה, מקורו בזה הפסוק מאברהם אבינו שצוה את בניו בקטנם על המצות. דקרא שהביא הרמב"ם בסוף הלכות מאכלות האסורות ושם לענין איסורים, הוי מדברי קבלה, אבל העיקר מאברהם. ונקטו הפוסקים שאינו עשה גמור מדאורייתא.
ועיין כלי חמדה (נשא אות ג') שמצות לא תעשה אין דין חינוך. אולם אסור לספות לו איסור בידים. ופשוט.
ד. ובגדר וטעם המצוה, עיין אגרות משה (יו"ד, ח"א, סימן רכד) שביאר שנחלקו הראשונים בגדר המצוה, שהרמב"ן ס"ל שגדרו שיתרגל הקטן "במעשה" המצות כשיהיה גדול, ולכך אין לקטן שום חיוב השתא. אולם הראשונים ס"ל שגדרו כדי שיתרגל "בקיום" המצות, ולכך כבר מעתה חייב מדרבנן, עיי"ש.
ולהשלמת הענין עיין קונטרס דיני חינוך קטן בילקוט יוסף, שהרחיב מאוד בכל דיני קטן וחינוכו.
קטגוריות
