628. כיצד להתייחס לידידים מהעבר שחייב להם הכרת הטוב [#5413]

י"ז כסלו התש"פ

שאלה:

שלו' הרב מו"ר שליט"א.
היה לי תקופה שקיבלתי הרבה מבנ"א ידידים מסויימים, באופנים מסויימים. נתקשרתי להן קשר נפשי והייתי מאד מקורב אצלם, ובפרט אצל ידיד אחד שהיה מוכן לי ממש כמו "אב" או "אם". הוא ואשתו יחד, פתחו ביתם לי בכל עת, כדי שאני יכול לבוא להם, והיו מזמנים אותי לסעוד אצלם בכל שבוע. ובתקופה הזאת הם הצילו נפשי ורוחי ונשמתי, עם כל הכבוד והערכה וחום שנתנו לי (מלבד כל מה שהיו מזינים את גופי ע"י הסעודות בשבת ולפעמים גם בחול), יש לי הכרת הטוב להם לאין שיעור. אבל עכשיו, ב"ה, שבע שנים אחרי כן, ומאז שנעשתי אברך, נשאתי אשה, ויש לי ג' ילדים ב"ה, עכשיו אני יותר בסדר ויותר מאושר, יש לי הרבה יותר עולם פנימי רחב מהתקופה של העבר, וא"כ עכשיו אין לי צורך באותו ידיד או בשאר ידידים שלי. ועל אף שאני מרגיש הרבה יותר אושר פנימי מעולם הפנימי שבתוכי (עכ"פ ביחס לעברי, וברור שיש לי עדיין הרבה לעבוד כדי להגיע להעולם הפנימי שבתוכי בשלימות), מ"מ יש נקודה של צער, על שאין לי שייכות עם הידידים שלי של העבר, כיון שאין אני צריך להם כמו בעבר.
איך אני צריך להתייחס אל הידידים של העבר, ובפרט אותו ידיד שהייתי כ"כ קרוב אצלו, אם עכשיו אין לי צורך באחרים? ואיך אני יכול להראות הכרת הטוב להידידים שלי, ובפרט לאותו חבר?
תודה להרב.

תשובה:

כשנצרכים לעזרה יש לעזור להם בלב ונפש ובהתמסרות.
מידי פעם כגון חגים או זמנים אחרים, ליצור קשר מתוך מקום פנימי של אהבה והכרת הטוב, ולבטאות זאת בדיבור ופעמים אף במעשה. וכן להתפלל עליהם מתוך אהבה מידי פעם.