636. נתינת צדקה באופן שמפצירים בו [#5421]

י"ז כסלו התש"פ

שאלה:

כאן בחו"ל יש הרבה שמגיעים מא"י לגבות ממון, א' גובה לשלם חובותיו, א' לחתונה, וכו'. איך צריך להתייחס להם, כשהם מבקשים ממני ליתן להם אף שאני אומר להם שאין לי עוד ליתן להם, והם מפצירים בי, ומבקשים ממני ליתן להם ע"י כרטיס?
וכן בדרך כלל אני מרגיש מפוזר בנפשי מהם, כשהם רוצים לדבר איתי ולבקש ממני ליתן להם, הם מפסיקים אותי בתוך פסוקי דזמרה, או באולם של הישיבה ליד הדלת, ואפי' אם אני אומר להם שאין לי לתת להם, הם מבקשים ממני, ממון כאילו אני עשיר ביותר (ולא רק לי עושים כן, אלא לכל בני הישיבה), ואז אני מרגיש רגשי אשמה מהם, על שאין אני יכול ליתן להם. וכן לפעמים הם באים לביתי זה אחר זה ברציפות, והרבה פעמים הם באים בבת אחת ששה אנשים או יותר. לגבירים בעיה זו יותר קשה, כיון שהם מבקשים הרבה כסף הם, אבל גם לאלו שאינם גבירים, יש להם בעיה כשבנ"א באים זה אחר זה לביתו, שנותנים מה שיש להן לראשון, וקצת עוד לשני, אבל אין מה ליתן לשלישי או לרביעי.
וגם יש פעמים שיש להם חוסר דרך ארץ, ואין אני יכול לסבול את ההנהגה שלהם. לדוגמא, אני יודע אברך אחד שמשתדל ליתן עשרים דולר מכספי מעשר שלו, לכל איש שבא לביתו לבקש ממון. פעם אחת בא א' לביתו, והוא נתן לו עשר דולר, כיון שלא היה לו עשרים. מיד האיש אמר, "רק עשר דולר?! שמעתי שבאותו הבית כל אחד שבא לכאן מקבל לא פחות מעשרים דולר!".
א"כ מה היחס הראויה שצריך האדם לתפוס כלפי מגביים כאלו?
תודה מאד להרב!

תשובה:

לשים גבולות ברורים, אולם בנעם וחן. הנתינה צריכה להיות מתוך נדיבות של נפש אלוקית ולא מתוך לחץ על הנפש הבהמית שקשה לה לסרב. יש לשקול בשיקול דעת שקט ונקי כמה רצונו ית"ש שאתן ולאחר שהגיע לברירות והחלטה, יעמיד גבולות ברורים, אולם בנעם וחן, כנ"ל.