אודות עד שיחפץ ברמב”ן [#9647]

ג' חשון התשפ"א

שאלה:

המשך לשאלה 9524#

מאוד מודה על הטרחה להשיב אף על שאלות מסוג זה...
התבוננתי הרבה בדברי הרמב"ן ועולה משם לכאורה יסוד הרבה יותר חמור שלא הבנת יכל כך. אם יוכל הרב להאיר עיני אחרי שדנתי בענין עם כמה ת"ח.
א. משמע שדבריו שם בהמשך לענין נשיאת שם שמים לשוא ומביא דוגמא לזה שאסור לאדם לעורר את עצמו בלי חפץ. והדברים צריכים תלמוד. עצם מה שמביאים מזה עצה פרקטית לעשות חפץ על כל התעוררות. אבל ברמב,"ן משמע שבא להורות הוראה חיובית שגובלת באיסור ולא רק עצה בעלמא. כיצד למדנו זה מדבריו.
ב. בנוסף לכך לא ברור מה הוא סוג ההתעוררות המדובר. הרי פעמים שאדם מתעורר מדבר תורה. ניגון. ומה יעשה במקרה זה. האם היה איסור.
ג. ואם נאמר שמדובר על מצב שאדם מעורר אצלו בדוקא התעוררות ולא מבחוץ. ועל זה אמר שאסור לעורר סתם בלי חפץ.
[ידיד נפשי בעל המנגן ר' הלל פאלי שליט"א אמר לי אולי דוגמא לכך בבעלי מנגנים שמחפשים לעורר הציבור בכל מיני מנגינות בלי שום תוכן מעבר לכך. סתם להדביק מילים על ניגונים.] ונראה שטורח להוכיח שניתן לאדם לעורר את עצמו. משמע שיש בזה חידוש. אן כן מה יעשה כל לומד מוסר בהתעוררות על מנת להתעורר. ומה החפץ שם מלבד עצם ההתעוררות.
ד. באופן כללי מה נקרא לעשות חפץ.......
מאוד מודה על התשובות וביותר על האפשורת לעיין בכל כך הרבה תשובות נפלאות בכל מיני תחומי הנפש.

תשובה:

א. כל דבר בנוי בצורה של אור וכלי. ובערך דידן, אור – התעוררות, כלי – עד שתחפץ.

וזו העצה העולה מדברי הרמב"ן, להתפיס התעוררות בחפץ, מתוך הגדרתו שהתעוררות אור, והחפצא כלי להתעוררות.

ב. אור בלא כלי הוא בחינת שז"ל, וכל אור נצרך כלי. אולם לא מוכרח כלי גמור למעשה עכשיו בפועל, אלא תהליך שמגיע לידי מעשה, לידי חפצא בפועל. וכל חלקי ההתעוררות צריכים להצטרף יחד לתהליך של הוצאה לפועל. ולא התעוררות לשם רגש כמו שמצוי לרוב.

ג. כנ"ל לימוד מוסר כתהליך לבנות כלים למעשה.

ד. כנ"ל, לא חפץ בפועל עכשיו אלא בנין תהליך.