שאלה:
א. האם ייתכן מציאות שהאדם נותן והבורא מקבל?
האם ייתכן לומר שלבורא יש הנאה או תועלת מכך שהנברא מתקן מעשיו ומשלים עצמו? (בתקווה ששאלה זו אינה בגדר כפירה רח"ל)
ב. לפעמים אדם מקיים מצווה טובה ומייד מקבל תגמול/ שכר / הטבה באופן של השגחה פרטית כך שנראה שהתגמול קשור למצווה
מה ההתייחסות הנכונה לתגמול הזה? והאם יש הבדל אם מדובר בתגמול חומרי (כסף) או רוחני (חיים, מצווה גוררת מצווה)?
תשובה:
א. יסוד מוסד בדברי רבותינו. יש את עצמותו ית"ש, ויש את גילויו הנקרא אורו. בו ית"ש אין שום הגדרה, ולפיכך לא שייך לומר נותן ומקבל. אולם באורו שהוא כח גילוי, יש יחס של נותן. ולפיכך בעומק הדק כביכול יש יחס של מקבל, בבחינת "תנו עוז לאלקים", ואמרו חז"ל, "ישראל נותנים כח בפמליא של מעלה".
ב. הנהגה זו נקראת הארת פנים של מדה כנגד מדה. ופעמים הנהגה זו גלוה ופעמים מכוסה, כמו שהרחיב בספר דעת תבונות לרמח"ל. פעמים ההנהגה מאירה בשורש הרוחני, ופעמים משתלשלת אף למקום החשוך והחומרי.
קטגוריות
