שו”ת לאחר השיעור בלבביפדיה עבודת ה’ בשם [#19359]

י"ט תמוז התשפ"ה

ענין תלמיד חכם שלא יצא מבושם

שאלה מה הטעם הפנימי שתלמיד חכם לא יצא מבושם ומותר לו רק לשים בושם להסיר ריח רע

תשובה שמבואר שם בסוגיא שחשודים על הזכרים, זה הסיבה כאשר הריח נופל לצד הירוד שלו.

התעלות ע"י ריח טוב

שאלה האם יש אפשרות להתעלות ע"י ריח טוב גם מי שאינו במדריגת נשמה.

תשובה ודאי שיש כי סוף כל סוף הריח שהוא בחוטם הוא למעלה מהפה, מצד הפה כשלעצמו יש את השורש של טוב ורע בפועל שיש אחיזה של רע, הריח גם במדרגה העליונה שבו הוא מסלק את הרע, מדגישים את ההבדל, בפה עצמו שיש אחיזה של עץ הדעת טוב ורע הוא גם אוכל את הרע בפועל, בריח עצמו ביסודו, על אף שיש קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה, יש דין של ריח בע"ז, אבל כהגדרה כוללת ריח כשלעצמו הוא ריח שכבר נמצא במקום יותר עליון שהוא מקום טוב, וכן מה שיש ריח שמסלק את הרע בחוטם, והוא מסלק את החרון אף, אבל הוא לא עצם הרע, הוא מסלק את הרע, אז בודאי שעצם העלייה ממדרגת אכילה פה למדרגת ריח ששייך לחוטם זו עלייה כשלעצמה, אפילו ריח לסלק את הרע הוא עלייה מעצם זה שהוא אוכל אכילה בפועל שמעורב בזה טוב ורע.

המשך שאלה אז מה הוא יעשה בפועל.

תשובה למעשה, למעשה אדם שמרגיש לפעמים צורך לאכול הוא יכול לקחת דבר ולהריח וזה ישקיט לו מעט את הצורך לאכול, זה תשובה למעשה למעשה, דוגמה מעשית, וזה כי הוא התעלה כאן ממקום האכילה למקום הריח, זה לא יועיל בדרך כלל להרבה זמן, אבל לזמן מסויים זה יועיל.

המשך שאלה ובשבת גם יש אפשרות להגיע למקום הזה.

תשובה בשבת שהוא יומא דנשמתא לכן יש שנוהגים בשביל שיהיה מאה ברכות לחלק בשמים, אבל זה לא רק מחמת זה, אלא מחמת ששבת שהוא יומא דנשמתא חוש הריח נמצא בו יותר גלוי שזה דבר שהנשמה נהנית ממנו. כהגדרה ברורה השל"ה אומר כידוע שטועמיה חיים זכו בשבת קודש נאמר רק לטעום - טועמיה, א"כ יש את ההבחנה טועמיה לטעום מכל דבר שזה כפשוטו שהביאו הפוסקים, השל"ה כותב שהוא לא יאכל הרבה אלא רק באופן של טעם אותיות מעט, הוא רק יטעם, בהבחנה הזו ההשלמה של זה, זה בחוש הריח, תבלין יש ושבת שמה וריחו נודף, זה ההגדרה הבהירה של האכילה של שבת שהיא מצטרפת למקום הריח והיא חלק מהשובע של השבת, וקראת לשבת עונג בדרך כלל בני אדם תופסים את זה באכילה בפועל, לא! תבלין יש ושבת שמו וריחה נודף, על זה נאמר בעומק וקראת לשבת עונג שחלקו ויסודו של העונג הוא בריח, בשבת זה גלוי מאוד מאוד זה יומא דנשמתא.

התחברות לקודם החטא ע"י שאר החושים

שאלה בשאר החושים חוש הראיה וחוש השמיעה האם אין אפשרות להתחבר למקום של קודם החטא.

תשובה המילה אין אפשרות זה לעולם לא הגדרה שיכולה להיות, כל דבר בסוף שורשו הוא בקודם החטא כמו שאומר הרמח"ל שעל אף שיש מציאות של חטא אז הדרך של קודם החטא איננה נסתלקה אלא נעלמה ונתכסתה ונגנזה, אבל היא קיימת, זה העומק של כל פנימיות העבודה שהאדם יכול לגעת במקום של קודם החטא, ובעומק בכל פרט ופרט יש נגיעה בקודם החטא, יש חלקים יותר גלויים, ויש חלקים יותר נעלמים, כל חלק וחלק צריך לדון בו מה השיעור היעלמותו ומה שיעור גילויו.

המשך שאלה א"כ מה המעלה של חוש הריח על שאר החושים.

תשובה שוב פעם לשון רבותינו שהוא לא נפגם, בלשון פשוטה שהדבר של הריח הוא הדבר הכי דק ביחס לאכילה של הטעם והמישוש כמובן, גם ביחס לראיה הוא רואה דבר ממשי, וגם גלי הקול הם יותר עבים מתנועות הריח.

המשך שאלה האם ביחס לקודם החטא יותר קל להתחבר דרכו דוקא.

תשובה כן בהחלט. כי זה חוש שהנשמה נהנית ממנו, וחוש זה אינו נפגם.

פרישות מריח טוב

שאלה מסופר על צדיק אחד שלרוב פרישותו כשהריח בשבת בשמים, הריח רק לרגע כי לא רצה להנות ממנו, לכאורה זה חוש שהנשמה נהנית ממנו.

תשובה זה שאלה בכל צורת העבודה, יש חשש שהאדם חושש שבשעה שהוא נהנה מדבר בעולם הזה הוא נקשר לעולם הזה, וגם ההנאה מן הריח אם זה מחמת התועלת העצמית הפשוטה שלו התחתונה זה עוד אופן נוסף שהוא נקשר לעולם הזה, ויש את המבט הפנימי שבשעה שהוא מריח הוא מעורר את הנשמה, שאז דייקא לפעמים נצרך עומק גדול מאד של ריח כמו שהוזכר, א"כ זה שתי צורות של עבודה, יש צורה של העבודה שהיא כל הזמן לברוח מהחומר, להתנתק ממנו ולמעט ממנו, ויש אופן להשתמש בחומר אחרי הזיכוך, [מדגישים את הלשון בלשון חדה מאוד], בשביל לגלות יותר את הנשמה, זה שתי צורות יסודיות של עבודה הידועים.

המשך שאלה האם א"כ גם בחוש הנשמה אדם יכול להשתמש בו באופן נפול.

תשובה העולם מלא באיזה חוש של ריח ביום יום, כל אחד יכול לראות את חנויות הבשמים האם הם גילוי הנשמה?.

העבודה במאכל שיש בו ריח טוב

שאלה בדבר שאפשר גם להריח אותו וגם לאכול אותו אז מה בעצם העבודה פה, שאם הוא מברך עליו תחילה ואז הוא אוכל אותו אז מה התיקון העליון בדבר הזה.

תשובה יש אופן של אחדות החוטם והפה וצריך לקחת את אותו דבר שהוא גם עומד למציאות של אכילה וגם להריח ממנו, מעיקרא דעתו על שניהם והוא מברך על שניהם, וכך נעשה חיבור שהוא מעלה את מקום האכילה במידת מה למקום הריח שבו, שזה אחדות בבחינה מסויימת בצירוף הברכות של האכילה לברכה של הריח הנותן ריח טוב בפירות והוא מצרף את שניהם בבת אחת.

סיבות שהריח נחלש

שאלה כשאדם מריח ריח טוב ואחרי כמה פעמים שהוא הריח, והריח נחלש ממנו האם זה כי הוא יצא ממקום הגסות של הריח והוא נכנס למקום יותר דק.

תשובה יש לזה כמה וכמה סיבות, יש סיבה חיצונית שלפעמים זה נובע מחמת שהוא התרגל לריח ואם הוא יחליף ריחות זה יועיל לו, ויש סיבה יותר פנימית מחמת שגם בתנועת ההרחה הוא התאמץ והאומץ הזה החליש אותו, ויש אופן יותר עמוק שבשלב מסויים הוא נכנס לעומק נשמתו שהריח כבר מפריע לו ומבלבל אותו, הוא רוצה את השקט הפנימי שצריך לשם, הזכרנו בכללות ממש שלשה תפיסות שיכולות להיות.