איך מכניעים הקליפות [#10818]

כ"א טבת התשפ"א

שאלה:

(א) כיון שזה סוגיא רחבה מאד שהוא מפוזר בכל הספה”ק, אם אפשר להרב לכתוב בקיצור איך כל יחיד יכול ללחום וגם להכניע את (א) קליפת עשו (ב) קליפת ישמעאל, (ג) קליפת עמלק (ד) קליפת הערב רב.

(ב) מהו שורש הרע שצריך ללחום עליו? דלכאורה עמלק הוא שורש הרע, אמנם כל הרע התחיל מהנחש, אמנם גם קודם בריאת העולם היה הרע של אנא אמלוך, וא”כ מהו שורש הרע ואיך מכניעים אותו?

ג) קליפת נגה שהוא עץ הדעת טוב ורע הוא כנגד טומאת הערב רב, משא”כ ג’ קליפות טמאות (כנגד עשו וישמאל ועמלק) שהוא עץ הדעת רע, שאין בו תיקון. וא”כ השאלה הוא, למה שער הנו”ן דטומאה הוא דוקא הערב רב שהוא רק קליפת נגה, שיכולה להתברר ולהגיע לתיקון, שאינו רע גמור אלא תערובות טוב ורע, לכאורה שער הנו”ן דטומאה צריך להיות רע גמור שהוא הג’ קליפות טמאות, עשו וישמעאל ועמלק.

ד) בכתבי חב”ד וגם בלקוטי מוהר”ן מבואר שתכלית הבריאה הוא שיתגלה מלכותו ית’ גם בהקליפות, וזה יהיה לעתיד, ואז גם הקליפות יודעים מאלוקות. לפי”ז לעתיד כל הקליפות טמאות יודעים מאלוקות, וכ”ש הערב רב שהם רק תערובות טוב ורע, שהם יודעים מאלוקות. אמנם אם הרע נתבטל לעתיד איך זה הוי גילוי מלכותו ית’ על הקליפות? דהא אם הם יבטלו ויתכלו אז אינם קיימים להכיר את אלוקותו ית’?
בתודה רבה להרב,

תשובה:

א. עשו – גאוה, אנא אמלוך. וכן כעס.

ישמעאל – תאוה.

עמלק – ליצנות.

ובלשון הגר”א, כעסני, תאותני, וליצני.

ערב רב – תערובת. ולעומתו בירור.

ב. ערב רב – תערובת. כי כאשר כל כח במקומו, אין שום קלקול.

ג. כי הנוגה אינו עצמי אלא “תערובת”, פעם מתערב בקדושה ופעם בטומאה.

ד. כח הרע, כח הכילוי, תיקונו – כילויו. ועצם הכילוי זה גופא הגילוי.

כח הכילוי, העדר, הוא מהות נבראת, “בורא חושך”, ושורשו בצמצום ראשון. וכשם שכח ה”קו” כח גילוי, דירה בתחתונים, כן כח הצמצום, הוא כח של גילוי בעומקו.