ביטול לעליון [#10792]

י"ז טבת התשפ"א

שאלה:

שלום וברכבה לכבוד הרב שליטא.
בעבר הרב כתב שלנשמות דתוהו ישנם שני אופני תיקון, צמצום האור לכלים או ביטול לעליון.
א. מה בדיוק הכוונה ביטול לעליון? ואשמח אם בנוסף להגדרה הרב יוכל לכתוב גם כמה אופנים מעשיים שיכולים להיות ביטוי לתפיסה של ביטול לעליון.
ב. האם זה שאדם עושה הרבה טוב, לומד הרבה וכו ולא מסתכל כלל על מה הוא מקבל ואיך הוא מתעלה ע”י זה, מעין לשמה, זה ביטוי (או לפחות ניצוץ) לביטול לעליון, לעשות מה שהוא חושב שנצרך לעשות בלא מחשבה (מחמת שבאמת ה לא מעסיק אותו בעומק פנימיותו ולא מחמת חוסר דעת או לחץ וכד שיוביל לשבירת כלים) אם זה מתאים לו ולמדרגתו וכד?

תודה רבה מעומק הלב לרב על המענה, השיעורים, ההדרכות והזכות.

תשובה:

א. נעשה “לבוש” – שביל לעליון. יש אופן שהתחתון נעשה “כלי” לעליון, ואזי יכול להכיל כמות אור לפי ערכו של הכלי. ויש אופן שנעשה לבוש לעליון (בסוד חשמ”ל, אמא), ואזי הוא בבחינת ארץ הצבי, מתפשט ומצטמצם כפי הצורך. וזהו כאשר כל הויתו אינו לצורך עצמו, אלא משמש לעליון, בבחינת מש”כ המסילת ישרים, שעילוי גדול הוא לבריות בהיותם משמשי האדם השלם. וזהו בחינת לבוש. וכן בחינת “שביל”, שרואה עצמו כשביל שדרכו עובר השפע, גילוי אלוקות, לא לצורך עצמו, אלא לתכלית הבריאה, שכינה בתחתונים.

ב. כן. אולם עדיין צריך “השקפה סביב” לראות ששייך למדרגתו, בחינת אור מקיף שמביט על כך, ולא מבט מדוקדק, אור פנימי.