בענין יצירת קשרים [#10001]

שאלה:

בס”ד. לכבוד מו”ר הרב שליט”א.
יש לי תכונה שא’ מהדרכים העיקריים שאני יוצר קשר עם אחרים הוא ע”י שאני מגלה דברים מליבי לאותו אדם (והכל לפי הענין והצורך, למי פחות ולמי יותר), ואני מרגיש שבלי זה קשה לי ליצור קשר פנימי ואמיתי. וזה גורם לי קושי, שאם הקשר עם אותו פלוני נפסק וכיוצ”ב, אני מרגיש שגיליתי ליבי לריק ולבטלה, וקשה מאד על נפשי. אצלי עכשיו זה נוגע בעיקר בשידוכים, שבפגישה עם המדוברת אז אני צריך לדבר על עצמי ואני משתדל לבנות קצת קשר, ובפרט כשיש כמה פגישות, ואם לבסוף נפסק הפגישות אז אני מרגיש נמאס על שגיליתי דברים מליבי אצל זר. ומאד קשה לי הדבר. בבקשה אם הרב יכול ליתן לי הדרכה בזה.
תודה רבה

תשובה:

ראשית יש לגלות דברים בשיעור עדין, שרמת ההפרעה קטנה יחסית, ולשקול מראש אילו דברים ברצונך לגלות כעת, ואילו לא.

זאת ועוד. כנראה תהליך הגילוי מהיר מאוד, כי ע”ד כלל קודם יש אהבה ונאמנות, ואח”כ גילוי, ואצלך הגילוי קודם יותר. ונצרך לסגל את הנפש ביצירת קשר של אהבה גולמית, רק אח”כ מתפרטת לגילוי. זהו התגברות פנימית, והתבגרות פנימית.

אצל כל אדם על דרך כלל כאשר נפסק קשר שרוצה בו, יש בו קושי, ואצלך נוסף חלק זה, וזהו חלק מקומת היסורים של כל נפש ונפש לפי עניינה, כי כל אדם עובר בחיים קשרים וניתוקים, מי יותר ומי פחות, מי קלים יותר ומי קשים יותר, וזהו חלק מתהליך החיים וחלק מיסורי החיים, שמוטל על האדם להביט עליהם באופן נכון, ולקבלם באהבה.

זאת ועוד. ככל שתבקע למקום עמוק יותר בנפשך, כך התנועה תהא יציאה לזולת וחזרה לתוך עצמך. וכאשר הינך חוזר “לתוך” עצמך, ולא “לחיצוניות” עצמך, שם הכאב נחלש.

בעומק יותר. “כל ישראל חברים”, ולכך בעומק הדק הפנימי, יש להבין ולהכיר ולהרגיש שהניתוק הוא חיצוני, ולא פנימי, אולם זהו עומק דק בפנימיות הנפש.