מועד שידוכי הבנים והבנות [#10975]

כ"ד טבת התשפ"א

שאלה:

לכבוד הרב הגאון שליט”א.

אברכים רבים שבניהם הגיעו לפרקם בעת האחרונה מתחבטים בענין המועד הנכון להתעסק בשידוכים עבור בניהם, שאלה זו מתחלקת לשנים: בנים ובנות, ומתפרטת לחלקים נוספים.

א. בבנים הדבר נתון בד”כ למציאות הסביבתית והחברתית, ובהרבה מקרים הברור לו לבן ע”פ המקובל בישיבתו וע”פ רבותיו מתי הוא ‘מתחיל’ לשמוע שידוכים. אמנם יש היוצא מן הכלל שלומדים בישיבה שאיש הישר בעיניו יעשה, ואז השאלה מתגלגלת לפתחם של ההורים, מתי לפנות לבן עם הצעה שקבלו, קודם גיל 20 או אחריו, או אולי להתאחר יותר כדי שהבן יתבסס יותר בתורה ועבודה, וכיו”ב. איך באמת ניתן להורים לזהות את הזמן הנכון שבו יוכלו לפנות אל הבן בבטחה שעתה הוא העת, ויש לצאת ‘לשוק’?
ב. בבנות הענין מורכב יותר, כי ע”פ רוב בצעירותן הוא תלוי לגמרי בהורים, ובד”כ כבר משמלאו להן 19 מתחילות ההצעות לזרום, וההורים עומדים בבית הספק אם לגשת מיד, או להמתין עד למועד סיום הלימודים בסמינר, או אולי אף להמתין יותר לכשתהיה מסודרת בעבודה, ופעמים הוא שיקול של ‘בשלות’ שנראה להורים שהבת עדיין קטנה מדי. כיצד באמת נכון לנהוג כדי לזהות את המועד הנכון?
ג. האם יש גישה כזו שאומרת שאין להורים לדחות שום שידוך בטענה של זמן – שעדיין מוקדם, או שאולי אחרי פסח/ אחרי החגים/ אחרי חנוכה/ וכיו”ב, כי שמא זהו השידוך, והקב”ה מאותת שהנה הגיע הזמן!?
ד. האם יש כזה דבר ‘להפסיד את השידוך’ (מה שמטריד רבים בבואם לדון בהצעה שבאה לפניהם, ופעמים שפוגע בשיקול הדעת)?
בדברים הנ”ל נבוכו רבים כפי ששמענו רבות, אנא יורנו המורה ושכמ”ה.

תשובה:

א. הדבר נחלק בכללות לשלושה סוגי בחורים: א. בשל כראוי כבר עכשיו. ב. בשל כראוי בעוד זמן קרוב, כשנה וכדו’. ג’. אינו בשל כראוי עתה, וגם בעוד זמן קרוב לא יהיה כ”כ בשל.

ובאופן א-ג, אם פנו והציעו, יש לשקול ולבדוק לפי הענין. כאשר יש ספק, זהו אות מן השמים.

מלבד כך, יש לשקול את מדרגת “קדושת הבחור”, שהעיכוב אינו פוגם בקדושתו.

וכן, אם שקוע בתורה מאוד, סמכו לעכב, כבן עזאי, וכדברי הרא”ש, באופן שעלייתו באופן ניכר וברור.

ב. ביחס לבשלות, כנ”ל אות א’.

סוגיית המתנה שתהיה מבוססת בעבודה, זה שאלה של רוגע נפשי, מעשי וכלכלי. ודבר זה תלוי בביטחון לעומת השתדלות. ובוודאי שראוי לכל עבדי ה’ לעלות ולדבוק במדרגת ביטחון זו, ולא לעכב מחמת כך שידוך.

וכבר אמרו חז”ל, סדר הדברים, בונה בית, ואח”כ עוסק באומנות, ואח”כ נושא אישה, כמבואר בסוטה. והשתא, שחלק גדול מן הפרנסה והעבודה מוטל על האישה, יש לכך מקור. אולם היה ראוי שיהא קודם זמן גיל הראוי לנישואין. ועתה מחמת כך מתעכבות בנות רבות לגיל מאוחר, ונשתבש סדרו של עולם.

ג. אם אינו ראוי לשידוך כנ”ל, אין הכרח לשמוע. ורק כאשר יש ספק, זהו אות מן השמים.

ד. כן. כמו שיש שמא יקדימנו בחרמים, כן יש פגם מעשיו שנדחה שידוכו.