עבודת החסיד בתפילה [#9353]

שאלה:

שלום לכבוד מו”ר.
המשנה בברכות בר’ פרק אין עומדין אומרת: “אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש, חסידים ראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמיים”
ולכאורה כתבתי “חידוש” ורציתי לשאול את הרב האם נכון לומר כך, ואם לא אז מה באמת התירוצים.
יש לשאול מה ההבדל בניהם, וכי סתם אדם אינו מכוון ליבו לאבא שבשמיים?
אלא אולי י”ל שלצאת י”ח מספיק כובד ראש – אבל חסיד ועבד נאמן נזהר יותר, שהרי ידוע לאדם ב’ חלקים עליונים שצריך לשעבד לו יתברך כפי שמכוונים בהנחת התפילין יד כנגד הלב שהוא התאוות והמחשבות והראש כנגד הנשמה לכן החסיד דרכו לשעבד גם הלב וגם המוח לעבודתו יתברך שהם ב’ חלקים בעבודת האדם לאביו שבשמיים שהרי “איזה עבודה שבלב היא תפילה”
ויש עוד לשאול מדוע אמר לאביהם שבשמיים ולא לי-ם, ביה”ק, קה”ש ? ויש לתרץ שחסיד בעת התבודדות בייחודים בשמו יתברך מתחבר ישר לקב”ה בלא צורך לשלבים, אלא ישר מתחבר בו יתברך כפי שמובא בדברי חז”ל שהמייחד שמות יתברך מתחבר בעצם ההוויה. (כך הביא החלבן בהקדמתו לספר “דורשי יחודיך” ששם הוא מסביר ההבדל בין מי שמייחד שמו יתברך לרק עוסק בתורה ב’סתם’, שהעוסק בתורה ב’סתם’ לכאורה דומה למי שמדבר עם חברו שיושן, ומי שמייחד שמו יתברך כמחובק בחברו ומדבר עמו ומקשיב וגם עונה לו שזה חיבור יותר גדול מסתם הסתכלות כמובן).
לכאורה השאלה הכללית, מה החידוש של החסידים שהיו מכוונים ליבם לאביהם שבשמים וכי סתם אנשים לא? ומה ההבדל בלשון: “כובד ראש…..ו – ליבם”.
ועוד לכאורה ראינו בסוטה שהגמרא אומרת “אין לנו לסמוך אלא על אבינו שבשמיים” שם אמרה הגמרא אבינו, וכאן אמרה אביהם, שלכאורה זה נשמע שאביהם זה נשמע קצת יותר אישי כאילו יש להם חיבור אחר משאר העולם.

תשובה:

יפה מאוד.

חסיד שוהה שעה אחת לפני ושעה אחרי והארתו שלמה, ג’ שעות של מוחין של תפלה כמ”ש האריז”ל. משא”כ שאר אדם רק בעת התפלה.

כובד ראש – תפילין של ראש.

לבם – תפילין של יד.

אבינו – קשר כללי, כדבריך.

אביהם – קשר אישי פרטי, כדבריך.