יסוד [#12175]

כ"ט ניסן התשפ"א

שאלה:

שלום לכ' הרב שליטא.

אני מתעסק עם בעלי תשובה וישנם גדרים חמורים שמוכרח לדעת,
לפני מספר ימים שלחתי לכ' הרב שאלה בשם פלוני, לא שיניתי את תוכן השאלה כלל שכן הוא ביקש לשאול את הרב, (לא ציינתי זאת בגוף השאלה).
השאלה היתה בנוגע למעשה התשמיש אם מותר לאיש לקיים המצוה עם אשתו להגיע לגמר ביאה,  (זעזוע אברים) ויחד עם זאת למנוע מעצמו יציאת הזרע,
מלבד מה שגם אני מעוניין לדעת התשובה ווהגדר ההלכתי למקרה הנשאל, שאלתי לכ' הרב היא:
כל מה שאמור בשאלה היינו בגדרי תשמיש בין איש לאשתו, אבל, אם עושה כן בינו לבין עצמו זו ממש טומאתו של בלעם רח"ל, שכתוב שהיה מזריע בנחש, ופשטות הדבר בנחש החי, אמנם מצד צורת האדם, היה מזריע בתוך עצמו. וידוע שזעזוע אברים זה עקירת הזרע. (וכמו שיש מאומות העולם במזרח שזהו מעשיהם)
ומה שכתוב בשו"ע היינו לאותם שעושים כמעשה ער ואונן, על עצים ואבנים. והללו שני מקרים שונים.
א. האם אני צודק בחילוק והדימוי?
ב. מה לדעת הרב חמור יותר ?

שאלה נוספת אם כן המניעה הזו אפשרית מבחינה מעשית וגם בדרך התורה בין איש לאשתו, מדוע מ"ש שהיה אוכל בתרומה והרגיש זעזוע יש מחלוקת אם יחזיק באמה או ע"י מטלית, מדוע לא ימנע בעצמו על ידי אותה הדרך? או מה נפשך אם כבר הזרעה בגוף הינו טומאת בלעם, מה יועיל לאחוז באמה או במטלית?

ישר כח וכל טוב לכ' הרב.

תשובה:

א. כן. אולם אסור לעשות כן. כי רק לגבי טומאה תלוי אם יצא לחוץ.

ב. מעשה ער ואונן.

ג. כי אי אפשר שלא יצא לחלוח קל לפחות. וז"ש שם ומטמאין בכל שהוא. עיין נדה (י"ג, ע"א) שנחלקו מטלית עבה או אף רכה. וספר הזכרונות (מצות פריה ורביה, עשה א', פרק ב'). ועיין רש"י בנדה (מג, ע"א, ד"ה לא שכיח).