שאלה:
שלום כבוד הרב!
אני ראשית רוצה להודות לכם על כל הכלים הנפלאים שאתם מורידים לעולם, ובפרט על כל התועלת העצומה שנצמחה לי מהם באופן אישי.
רציתי לברר כמה דברים בעניין השיעורים בסדרה הראשונה שהרב מסר על יסוד העפר במדת העצבות.
1. בסוגיית העפר דעפר שהרב אמר שאדם שרואה דבר מלוכלך, ויש לו נטייה לעפר דעפר, הוא נעשה עצוב, והעצה היא לשייר לו מקום נקי ומאיר, ולהסתכל באותו דבר עד שהוא מרגיש שהנפש נרגעת, והרב אמר לא הסתכלות בעלמא, אלא מבט של חיבור וריכוז, ולמקד את ראייתו, ולהתחבר לאותו מקום של בהירות, האם אפשר להסביר יותר, למה הרב התכוון 1. לא הסתכלות בעלמא? 2. אלא מבט של חיבור וריכוז? 3. ולהתחבר לאותו מקום של בהירות?
2. בסוגיית המים דעפר שהרב אמר שענינו תאוה לדבר גס ועב, שהאכילה שלו נובעת בעומק ממקום של נטייה לכבדות, וזה מתחלק לשני חלקים, האחד בנטייה למאכלים כבדים, והשני נטייה לאכול עד מקום של כבדות, והרב לא ביאר שם איך זה מתחבר לעניין העצבות, 1. האם כוונת הדברים, שלאחר שהוא מרגיש כבדות, הרגשת הכבדות מביאה אותו לעצבות, ואם לא אז איך מגיעה העצבות?
3. ובאותה הסוגיה הרב אמר שיש בן אדם שאוכל לשובע נפשו, מעיקרא הוא משער לעצמו כמה שהוא צריך לאכול, וזה בערך שיעור מאכלו, אבל בן אדם שאכול לפי צורך גופו, לפי מה שהוא מרגיש, ובזה יש שני הרגשות, הרגשה של שובע והרגשה של כבדות, למה הרב התכוון אדם שאוכל לשובע נפשו, 1. האם הכוונה לצורך קיומו, ואם כן איך ישער זאת, ואם לא למה הכוונה? 2. ועוד האם האדם לא צריך לאכול לצורך גופו, עד שירגיש שהוא שבע?
4. בסוגיית הרוח דעפר שהרב אמר שענינו יאוש, מחמת הרוח שנחלשה או נעלמה, שזה שליטת העפר על הרוח, והרב אמר שהעצה לחפש איפה הנקודה הכי חזקה שהוא מוצא בה תקווה בתחום אחר לגמרי, ובאותה הנקודה להגביר את אותה תקווה, וכשהוא מרגיש שהוא הגדיל את חלקי התקווה בנקודה העיקרית, ולאחר מכן בעוד נקודות, עכשיו הוא צריך לחזור ולעורר את התקווה גם כאן, והרב הוסיף ואמר שהעבודה כאן היא לעורר את התקווה בכוחות הנפש הבהמית, ולא הבנתי 1. אם התקווה היא לא בה', אז מכח מה יש לו תקווה? 2. ואם הכוונה לתקווה מצד האמונה בכוחות שה' נתן לו והוא יכול להצליח בהם, וכן תקווה באנשים אחרים, אז איך יעורר את התקווה בצורה נכונה שלא יהיה בזה חסרון אמונה, 3. והאם הרב יכול לתת דוגמא לכך תקוה מכוחות הנפש הבהמית, ואיך לעורר אותה?
5. בסוגיית האש דעפר שהרב אמר שענינו חשכות בנפשו, שהוא יכול להרגיש את זה בעצבות, והוא יכול להרגיש את זה במוחין, שזה כמו ענן על המחשבה שחוסם את הבהירות, ואת הכח לחשוב, והעצה החיצונית היא למקד את הראיה שלו בנר עד שהוא מרגיש שהנפש מאירה, ולא הסתכלות בעלמא אלא לקלוט ולקבל את אותה הארה, שהרב אמר למקד את הראיה שלו חזק מאד בנפש, 1. מה הכוונה למקד את הראיה חזק מאד בנפש? 2. ועוד מה הכוונה לא הסתכלות בעלמא אלא לקלוט ולקבל את ההארה?
ובעצה הפנימית הרב אמר לחזור לנקודות הפשוטות שכן מאירות ובהירות אצלו, אפילו לחזור לא' ב', וכאשר הוא יחזור אליהם באופן פנימי ועמוק, הוא לאט לאט ירגיש שהוא חוזר למקום המאיר שבנפש, לנקודות הפשוטות ולאט לאט להרחיב אותם, ועד שהוא מגיע למקום החשכות, ומכח כך הוא מושך את אותה הארה להמשך של הדברים, ולאחר מכן שהוא יחזור למקום החשוך, הוא יראה שזה יאיר לו יותר, 1. מה הכוונה פנימי ועמוק? 2. ואיך אפשר לחזור אפילו לא' ב' ממקום פנימי ועמוק? 3. ועוד מה החילוק כאן בין פנימי לעמוק?
תשובה:
א. בגדרי ההלכה יש גדר של ראיה, "ראיה בעלמא" (ב"מ, ב, ע"א). ויש גדר של הסתכלות, כגון מה שנאמר שאסור להסתכל בקשת, ועוד. וזהו הסתכלות מלשון שכל, התבוננות. ויש שההסתכלות מכח חכמה, הנקראת ראיה. ומכח בינה – נקראת הסתכלות. ומכח דעת, זהו חיבור, בחינת עוף ראה שמוליד ע"י ראיה זו.
ב. זה בעיקר מביא לעצלות, כי עיקר הכבדות נגלה בעצלות. אולם גם כן מביא לעצבות, כי הכבדות מביאה לחוסר תנועה, וחוסר תנועה מביא לעצבות, היפך השמח שתנועתו קלה, מקפץ ורוקד.
ג. יש צורך קיום, ויש הרגשת "שובע". וכבר כתב הרמב"ם, שלא יאכל האדם כדי כדי שביעתו, אלא ישייר שליש, כי צורך שיעור הקיום הוא פחות מהרגשת השובע.
ד. יש תקוה שלמה ואמיתית, והיא תקוה לה'. אולם בנפש הבהמית יש תקוה תחתונה (נפולה), תקוה להצלחה ע"י כח עצמו או ע"י זולתו מן הנבראים.
יש דרך לעורר מיד את התקוה בה', ויש דרך ראשית לעורר את התקוה בתוך מדרגת הנפש הבהמית עצמה, שיש בה כח להצליח מבלי להיכנס לעת עתה מהיכן הכח, שהוא מהקב"ה. כגון אדם שיש בו טבע עקשנות, עליו לחזק את יסוד הגר"א שהעקשן יצליח, מצד בחירתו. ועכשיו אין הכרח לעתה עתה להיכנס לבירור מהיכן יש לו כח עקשנות, ומי חקק טבע זה שהעקשן יצליח.
ה. כנ"ל אות א'. התבוננות באור הנר, והתקשרות נפשית לנר.
יש לחזור למקום "הראשון" בנפש, ושם למד א-ב. הפנימיות עצמה כנודע נחלק לפנימיות וחיצוניות. וזה פנימיות שבפנימיות. ובדקות, עומק נמצא במערכת הדעת, כי יורד ונעשה פנימיות ו"ק, כנודע. וזהו חיבור מכח הדעת, לא רק דעת עליונה במוחין אלא דעת שיורדת לפנימיות המידות.
קטגוריות
