שאלה:
בס"ד
לגבי שאלה #12990 בעניין "מצוה טאנץ"
שאלה מקורי:
כבוד הרב שליט”א
הרב יכול להסביר את הענין של מצוה טאנץ על פי פנימיות וחסידות ואם יש מקורות שאוכל ללמוד בפנים גם אשמח
תשובה מקורי:
שאלת חכם חצי תשובה, וכיוון שהנני מכירך ככזה, לכך מן הראוי אם אפשר, שתברר מה הם כל המנהגים למעשה ושורשם לפי כוחך, ואח”כ אשתדל להוסיף את חלקי הדל כרצון הבורא בל”נ.
תגובה:
מורנו הרב שליט”א,
מצורף מה שעלה בידי ואני מבין שבעצם הוא לא שוה כלום. אבל אני יכול להרחיב את המאמר אם הרב חושב שיש תועלת. ואם יש לרב תגובה אשמח לקבל.
ואחרי שכתבתי המצורף ראיתי בספר מאיר עיני חכמים להרה"ק ר' מאיר מקארסטשוב בערך "סוד הריקוד עם הכלה" והוא כותב באופן אחר.
בס"ד
פנימיות מצוה טאנץ
רביני בחיי על הפסוק ויקרא שמו זרח (בראשית לח ל) כותב זרח על שם החמה פרץ על שם הלבנה ומלכות בית דוד בא מפרץ שהוא כנגד הבלנה עכ"ל ובהמשך כותב שבגלל זה מזכירים דוד מלך ישראל חי וקים בחידוש הלבנה.
בנוסח של קידוש לבנה אנחנו מתפללים שיהיה אור הלבנה כאור החמה ומבקשים באית דוד מלכם באחרית הימים והרמ"א באורח חיים סימן תכו סעיף ב’ כותב שבקידוש לבנה כל אחד רוקד כנגד הלבנה ובסוף הסעיף כותב שעושין שמחות וריקודין בקידוש החודש דוגמת שמחת נישואין ומשמע שיש שני ריקודים אחד כנגד הלבנה ואחד עם אחרים כמו בנשואין והכי נהוג עלמא.
איתא בכתובות טז: ת"ר כיצד מרקדין לפני הכלה ומנהג של מצוה טאנץ (ריקוד של מצוה גם מכונה כשר טאנץ או מצוה טענציל) הוא קדום ועל בסיס דברי חז"ל אלו. מנהג זה לא חסידי ומוזכר במחזור ויטרי ובמנהגי ורמיזא לר' יוזפא שמש וביוסף אומץ והובא בספר נעימת החיים בשם פירושים ופסקים לרבינו אביגדור צרפתי. וכתוב בתולדות אדם פט"ו על ר' שלמה זלמן מוולוז'ין תלמיד הגר"א ואחיו של רבי חיים מוולוז'ין זצוק"ל שגם נהג מנהג זה.
בספר דרך פיקודיך מל"ת לה אות יד איתא על זה שטעם כמוס יש בדבר בגנזי הנסתרות לה’ אלוקינו ע"כ. ואיתא בקונטרס אבני אסתר בדף ל’ בשם ספר תורת א’ בזה"ל אצלינו הוא ידוע אשר יש סודות עמוקות במנהג זה ע"כ. ובהקדמה לספר חקל יצחק איתא שהיה לו בזה רעיונים נשגבים ורמים לייחד יחודים גדולים בעולמות העליונים.
ידוע שלכלה יש בחינה של שכינה. בשו"ת ויברך דוד על הל’ נישואין סימן קנד נפסק שאסור לכלה לזוז בזמן המצוה טאנץ ובעומק זה לכאורה מכוון למה שאיתא בפסוק (מלאכי ג ו) כי אני ה’ לא שניתי כלומר אין שינוי ותנוע בהקב”ה.
רבותינו חלקו כיצד מרקדין לפני הכלה בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה. בעומק אולי יש להסביר שיטת ב"ה לענין של תוארים ושבח ועבודה כלומר יש עבודה לתאר ולשבח את הכלה לפני בעלה וזה מכוון לימי עבודה שיש לנו בעולם הזה המכונה עולם השקר כי בעולם הזה אין לנו השגה אמיתי בעצמות הקב"ה רק מצד התחברותו ית’ לעולמות כמו שכתוב בנפש החיים שער ב’ פרק ה’.
לעומת זאת ב"ש אומרים כלה כמות שהיא כלומר בלי מסכים והבדלים וזה מכוון לימות המשיח ולעולם הבא עולם האמת שעליו נאמר והיו עיניך רואות את מוריך וזוכים לזיו השכינה ואור הגנוז כמו שכתוב בנפש החיים שער ד’ פרק כא.
וראיתי בשם האמרי אמת (מגור פר’ שלח) שיש בדברי בית הלל ענין להתיחס לפנימיות הכלה שתמיד טוב ע”כ. חל איסור להסתכל על כלה וא"כ ממילא נשאר לנו יחס רק עם פנימיותה.
הבן יהוידע בכתובות דף טז מסביר שלשון מרקדין ולא מקלסין הוא מלשון הרקדת הקמח להבדיל הפסולת שבו לזרקם וליקח הסולה נקי ע"כ ובליקוטי הרי"ם בערך נישואין איתא ענין ריקודין אנשי מעשה בשעת שמחה הוא מלשון הנזכר בשבת המרקד שהוא אב מלאכה בשבת שמפריד האוכל מתוך הפסולת או להיפוך כן הוא גם ענין הריקוד שמפריד הגשמיות מהנשמה עד שבא להתפשטות הגשמיות ע”כ.
הובא בהרבה ספרים דברי התורת חיים במס’ עבודה זרה יז. בד"ה אבי ידייהו וזה לשונו ולא אמרו חכמים אלא כיצד מרקדים לפני הכלה ולא עם הכלה ע"כ.
ויוצא שרוקדים משך החתונה ביחד עם החתן ובסוף יש ריקוד נוסף לפני הכלה עד שבסוף החתן מתאחד עם הכלה ורוקד איתה ואולי יש לומר שהמצוה טאנץ מכוון לענינים הנ"ל כי מתחילים לרקוד לפני הכלה ולא עם הכלה ולא נוגעים בה אלא רוקדים בריחוק מקום או עם הפסק אבנט עד שהחתן רוקד איתה וברוב המקומות נוהגים שהחתן רוקד יד ביד ידה בידו ביחד בלי הפסק ולא לפני הלכה אלא עם הכלה. ובבן יהוידע הנ"ל כתוב ונמצא זו היא כלה של החתן בעולם התחתון כמו שהיא באמת בעולם העליון במקום שרשים שלהם ששם יחדיו ידובקו ע"כ.
איתא בחז"ל דעלמא דאזלינן מיניה כהלולא דמי וברוב המקומות מקיימים המצוה טאנץ בסוף התונה.
חתן דומה למלך וביאת משיח בן דוד מלך המשיח משלשלשת מלכות בית דוד יגיע ב"ב לתקן כל קומת כנסת ישראל עד העקב לגלות הנשמה ולהביא אותנו לעולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך ונזכה למאמר חז"ל אמר רבי אלעזר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכו’.
תשובה:
יפה מאוד! ישנם כמה אופני חיבור בין זכר ונקבה. נשיקין, ברישא, ג"ר. (וכן חיבור בעיניים, אסור לקדש עד שיראנה, עין בעין יראו). חיבוק – בגופא, חג"ת. זיווג ממש, יסוד ביסוד. אולם יש עוד חיבור שהוא ע"י רגליים, בבחינת איהו בנצח ואיהי בהוד. וזהו רקידה ברגליים. ויש שנותנים יד, ואזי נעשה חיבור ידיים ורגליים יחד, ומעשה זה הוא ההקדמה לחיבור היסודות שהם בין הרגליים. וכל הריקודים בחתונה הוא תיקון הרגליים כהכנה לבחינת "בין רגליה כרע שכב". ועל ידי זה נעשה בירור הרגלין בכלל, ובפרט בריקוד אחרון עם הכלה נעשה בחינת מרקד כמ"ש בשם הבן יהוידע והליקוטי הרי"ם, ונברר רגליה יורדות מות, שעומד להיכנס למקום הנקרא בנוק' מקום "הקבר", ונצרך שיכנס שם בבחינת "אבר חי" ולא אבר מת, ולכך נעשה לבסוף (מלבד הנ"ל), והוא תיקון ל"סוף" כל האדם למיתה, וכאן נעשה בירור שהסוף "אבר חי", וחי לעולם!
תודה על הרצון לעזור, וסליחה על עדינות נפשי שמונעת מלקבל פעמים הרבה!
קטגוריות
