שאלה:
שלום לכבוד הרב,
אוסף שאלות שהצטברו:
1. הרב כותב ש'החטא עצמו הוא זה שמתנגד לאדם'. האם הדברים מקבילים למש"כ הרב בשיעור השלישי, אודות ההכרח לדבוק ברצון ד', ועל ידי כן לזכות לאמונה וביטחון?
2. הרב מציין שתי הסתכלויות: פנימית וחיצונית. האם ההסתכלות הפנימית, בה אין התנגדויות, היא פועל יוצא של חיים ללא חטא? ז"א - האם ככל שאדם יזכה להתרחק מהחטא, יפתח את ההסתכלות הפנימית הנ"ל, ומאידך, בעל עבירה - גם אם ילמד את כל מאמרי האמונה והביטחון שבעולם - לא יזכה לכך?
3. הרב כותב: 'בכל פעולה שאדם פועל הוא צריך לזהות שזהו כוחו של הקב"ה שפועל מתוכו, ואין זה מכוחו העצמי... על כן ודאי הביטחון שתצלח דרכו הוא ביטחון אמת'. האם הדברים קשורים במחלוקת שהרב הביא בשיעורים הבאים, באשר להגדרת האמונה והביטחון, ומבוססים על הצד שאפשר לו לאדם לבטוח בכך שרצונו יתממש?
4. אם הם עומדים בפני עצמם, מדוע ההפנמה שהכוח הפועל הוא כוחו של הקב"ה, מעוררת ביטחון 'שתצלח דרכו'? והרי - שמא אין רצונו ית' שיתמלא רצונו של אותו אדם?
תודה רבה!
תשובה:
א. כן. וזהו ב"שורש". ולתתא זהו כפשוטו, חטא מתנגד לאדם. האדם בצורתו "שלם", וחטא לשון "חסרון", דבר והיפוכו, שלם לעומת חסר.
ב. יש שמתרחק באופן של "אתכפיא", ואזי תמיד נמצא בהתנגדות. ורק אם מתרחק באופן של "אתהפכא", אין התנגדות, בבחינת ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלימו עמו.
ג. כן. כי אם עולה רצון זהו רצונו ית"ש. אולם זהו לא מצד הבחינה שע"י בטחון יפעל כרצונו, וזהו פעולה מתתא לעילא. ואם להיפך מפני שאין לו רצון עצמי לכך רצונו בוודאי יתקיים, כי זהו רצון של הקב"ה, וזהו מלעילא לתתא.
ד. כנ"ל אות ג'.
קטגוריות
