שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א!
1. הרב מבדיל בין שתי התראויות של רצון. רצון הנובע ממעמקי הנפש, אינו משתנה מהתראות להתראות. לעומתו, רצון מכח המדמה (כדוגמא) הינו בעל התראויות שונות. האם הרב יוכל לתת דוגמא לכך מחיי היום יום של אברך? אני מתקשה לחדד את ההבנה שלי בתופעה.
2. קוה אל ד', חזק ויאמץ לבך, וקוה אל הד' - האם התקווה החוזרת מתרחשת מעצמה או שיש לעורר אותה? ז"א, האם המהלך שהרב מציג בנוגע לביטוי המעשי של הפסוק נובע מתוך האדם, או שמדובר בעבודה שעליו לעבוד, לפעול, על מנת להגיע אליה? מהפסוק משמע מפורשות שיש להיות פעיל בנושא - שהרי הוא קורא לנו: קוו אל השם, חזק ויאמץ לבבכם, ושוב קוו אל השם. מאידך, עד כמה שהרצון עמוק ואמיתי, הוא נובע מעצמו ואינו מצריך התערבות מצדנו.
3. הרב מציג שני מבטים של אמונה וביטחון: אחד, הדבר הנצרך יגיע בקרוב. השני, הדבר הנצרך כבר פה (!). ברצוני לשאול אם עלינו לשאוף למדרגות נשגבות אלו, בפרט לשניה, או שמדובר במדרגות של יחידי סגולה.
4. הרב כותב: 'כאשר הבוטח מתעלה למדרגת הביטחון העצומה והנפלאה להרגיש בחוש שכביכול העתיד כבר בהווה... זוהי נגיעה ואחיזה בנקודה הפנימית ביותר בנפש האדם שנקראת הויה. כאשר האדם חותר ומגיע עד לעצם המציאות של עצמו שנקראת הויה... שם הוא מגלה את עומק הביטחון הגמור ואת מנוחת הנפש השלמה'. שאלתי - האם העבודה המוצגת בספר דע את הוויתך, מביאה את האדם לאותה נקודה מתוארת? מתוך הדברים נשמע שיש השקה בין הסדרות, ואשמח לשמוע על כך. גם - האם ניתן לומר שעבודה על נקודת ההויה מולידה אמונה וביטחון בדרגה גבוהה?
תודה ותזכו למצוות!
תשובה:
א. רצון פנימי הוא עצמי, כגון רצון לעשות את רצון הבורא, רצון להשיג את חלקו בתורה, רצון לקדושה וטהרה. לעומת כך רצון מכח המדמה, כיוון שיסודו "מדמה", דמיון, הוא בר שינוי. פעם רוצה להשיג רוח הקודש, פעם רוצה להשיג השגה יותר מכולם, וכד'. והבן שיתכן שאותו רצון עצמו ינבע מן מעמקי נפשו, ויתכן שינבע ממדמה, והבן היטב שהדוגמאות אינם מוכרחות ממש.
ב. פעמים כך ופעמים כך
ג. יש לשאוף לפחות מידי פעם להתחבר לכך באופן של רצוא ושוב.
ד. כן! בהויה הכל קיים ולא נצרך השלמה מבחוץ. החסרון אינו אלא בהתגלות ולא חסרון בעצם! ולכך הבטחון קרוב יותר, כי נצרך התגלות ולא השלמה.
קטגוריות
