שאלה:
לכבוד מורנו הרב שליט"א
הרמח"ל בתיקונים חדשים (תיקון ע' לקראת סופו) כותב "פתח ואמר זרקא בזמנא דאזדריקת אבנא קדישא עד א"ס, כדין הדרת עטרה ליושנה. אבל רזא דא השבינו ה' אליך ונשובה. דהא בקדמיתא בסליקו חדא תסתלק שכינתא לגבי ההוא עלאה דכלא, ומתמן יתער תיובתא בלבא דכולהו ישראל, ודא השיבנו. לבתר מקף שופר הולך, דהשתא תבין ישראל לאסתלקא אינון דרגא בתר דרגא, ודא ונשובה וכו'.
א. איני יודע אם אני מבין את דבריו, אך אולי אפשר לשאול האם זה קאי על התקופה שלנו, שבתחילת תקופת הקורונה התקיים 'בסליקו חדא תסתלק שכינתא לגבי ההוא עלאה דכלא וכו' ודא השבינו', ואח"כ הסתלק כאור הרדל"א? והתחיל השלב השני 'תבין ישראל לאסתלקא אינון דרגא בתר דרגא, ודא ונשובה'.
ונפק"מ בזה שע"י הבנת התהליך שאנו נמצאים בו ידע כל יהודי את מהות ואופן עבודתו בתקופה זו.
ב. בענין שבעים התיקונים שכתב הרמח"ל, האם כתבם על פי הסדר של התיקונים שהיו ושיהיו בפועל, או שאין הכרח שהם על הסדר שיצאו בפועל.
ג. אם הנ"ל נכון ועכשיו עבודת הזמן היא 'תבין ישראל לאסתלקא אינון דרגא בתר דרגא', א"כ לכאורה תפיסת הנפש בכללותה צריך שתהיה באופן של עבודה הדרגתית שלב אחר שלב באופן של הכרה ועבודת עצמית, מאידך אם אנחנו עכשיו במלחמת גוג ומגוג הרי זו מלחמה שתופסת את כל הקומה ואין דרך אחרת להינצל במלחמה אלא ע"י כח של מסירות נפש, א"כ בהכרח שתפיסת הנפש מוכרחת להשתנות לתפיסה של מהלכי מסירות נפש, מהלכי מלחמת היצר, ותפיסה זו סותרת לתפיסה של מהלך הדרגתי, ואף אם האדם יקח נקודה אחת שעליה ימסור את הנפש עדיין זה לא יעזור כי תפיסת הנפש אינה במהלך של מסירות נפש של מלחמה. בעיה זו שייכת תמיד, אך בפרט בתקופה זו, האם יש פתרון לזה? אם זה תלוי בנפשות, במצבו של כל אחד ואחד?
בהודאה גדולה
תשובה:
א. זהו יסוד כללי, ונגלה ביציאת מצרים, תחילה נגלה אור גדול מלעילא ביציאת מצרים בליל פסח, ונסתלק, וחוזר ומאיר בהדרגה ע"י עבודתינו כל ימי הספירה, שלב אחר שלב, "דרגא בתר דרגא".
הדבר מצוי בימינו הרבה אצל בעלי תשובה שתחילה מאיר להם אור גדול אור התשובה, אור הבינה, אור הנשמה, ומסתלק, ואזי עבודתם לבנות שלב אחר שלב. תהליך זה אינו שייך להדיא למדרגת רדל"א, ששם ההתראויות מתחלפות כמראה הבזק בזה אחר זה.
ב. אין הכרח שהם על הסדר שיצאו לפועל.
ג. מוכרח מהלכי מסירות נפש, כי זהו פנימיות האור שמאיר באחרית הימים. ולכך נצרך לקחת נקודה אחת, ובה למסור נפשו. "ועי"ז מאיר בו אור המסירות נפש, ומשפיע על כלל נפשו", ועל האדם לתת לאור זה מקום גדול בנפשו. אם כי למעשה בשאר חלקי עבודתו יש לעבוד שלב אחר שלב, אולם במקביל מחובר לנקודה שבה מוסר את נפשו חיבור חזק בעומק נשמתו.
קטגוריות
