שאלה:
הרב הסביר כמה פעמים בשיעורים על העץ חיים שישנו 'אור חוזר' שחוזר לפני שהוא הגיע לגמרי לתכליתו, האם בעצם זוהי מדרגת שעשוע.
תשובה:
כן, אתם מחברים את הדברים וזה נכון מאד, הגדרנו שיש אור ישר שמגיע למלכות, ובסוד אור חוזר הוא חוזר מן המלכות, וא"כ הוא הגיע לתכליתו, וישנה עוד בחינה של אור ישר ואור חוזר בבחינה של אור ישר שמתפשט מן הרצון – מן הכתר, והוא מתפשט למקום היסוד ואינו מגיע לתכליתו אלא הוא נשאר במדרגת רצון ואז הוא חוזר בחזרה לשורשו, - וחיברתם את זה עכשיו לסוגיית השעשוע, וברור שזה בדיוק כך – בסוד של חכמה נאמר 'כל פועל פועל לתכלית' ולכן האור מגיע עד המלכות שהיא מקום הת', מקום התכלית, אבל בבחינת האור ישר ואור חוזר של מדרגת היסוד, הוא נשאר במדרגת רצון מלשון רץ, כלומר, הוא תמיד נמצא בתנועה שבו – שזה עומק הגדרת הנענוע שמונח בו הכח ליצור תנועה נפשית של שעשוע, כלומר – כל דבר מורכב מחיצוניות ופנימיות כמו גוף ונשמה, ומצד כך הנענוע הוא עצם התנועה החיצונית והפנימיות של הדבר היא השעשוע, וברור ששורש השעשוע הוא במדרגת הדעת שחוזר ומשתעשע, אלא שהדעת שהיא במדרגה שניתנת לנוקבא, זה הופך להיות דעת של 'לדעת בארץ דרכך' בבחינה שגדולה דעה כבנין בית המקדש כמו שאומרים חז"ל שדעה ניתנה בין שתי אותיות וביהמ"ק ניתן בין שתי אותיות, ומצד ההבחנה הזו יש תכלית שהיא בנין הבית.
אבל מצד השעשוע, יש בנין הבית וחורבן הבית, והיינו שחורבן הבית מגלה שהדבר לא הגיע לתכליתו – וא"כ זה הופך להיות במדרגה של שעשוע, - בתפיסה הפשוטה, כל קרבן שמתגלה בבית המקדש זה "שאמרתי ונעשה רצוני", אבל בעומק הרי כהגדרה כוללת ממש, כשיש עבירה צריך להביא קרבן בשביל לכפר על העבירה, שזה מציאות הקרבנות כהגדרה כוללת שהם באים לצורך כפרה [-יש קרבן שבא על עבירה בפועל ויש קרבן כמו עולה שמכפרת על הרהורי הלב, אבל כל קרבן בא על כפרה].
וכפשוטו, היה עבירה ועושים מציאות של תיקון, אבל בעומק, העבירה היא דייקא ביחס לרצון כלשון חז"ל 'עוברי רצונו' ו'עושי רצונו', והיינו שמתגלה שעשוע בין קיום רצונו לביטול רצונו וזה עומק ה'ריח ניחוח' שעולה בביהמ"ק.
רק שכמובן, כל המדרגה הזו של שעשוע היא על גבי כך שהאדם השיג את מדרגת "גדול תלמוד שמביא ליד מעשה" והוא מקיים את ההלכה בבחינת "ד' אמות של הלכה", ועל גבי זה הוא עולה למדרגה של שעשוע, אבל מי שינסה לבנות את העולם של שעשוע לפני שהוא יבנה את העולם של ההלכה זה ח"ו בבחינת 'בונה עולמות ומחריבן' – הוא מחריב את העולם באופן דקלקול, אבל כשמתגלה ה'מחריבן' באופן דתיקון זה סוד השעשוע.
אבל כפי שאמרתם, ברור שהגדרת השעשוע שייכת לגילוי אור ישר ואור חוזר של מדרגת הדעת שהיא קו אמצע ולא במדרגת החכמה שבה 'כל פועל, פועל לתכלית'.
שאלה:
וכשמתגלה רצון להוציא לפועל, זה לא עצם המדרגה של רצון אלא איזושהי הלבשה של הרצון.
תשובה:
בזה עצמו ישנם שתי הבחנות, יש מה שהוא רוצה להוציא לפועל למעשה, לתכלית, ויש מה שהוא רוצה להוציא לפועל את עצם הריצה שברצון, ומצד מה שהרצון רוצה בפועל זה מהלך של חכמה שמגיע עד המלכות, ויש מה שהרצון רוצה את עצם ה'רץ' שברצון שזה השעשוע שברצון.
וא"כ, הרצון להוציא לפועל למעשה זה מכח ההתלבשות של הרצון בחכמה אבל הרצון שרוצה את עצם הריצה שבדבר, זה שייך למדרגת הכתר וזה נשאר במדרגת הכתר עצמה שזה מדרגת השעשוע.
ה"אריך אנפין" מתחיל בכתר ומסתיים ביסוד ואין לו מלכות[1], והמלכות נמצאת ב"עתיק", כלומר – מדרגת 'אריך אנפין' שמתארך הוא במדרגת הרצון שהוא הכתר ולכן הוא נשאר במדרגה שכולו רצון ולכן הוא תמיד רץ ומתפשט – עד שהוא מגיע ל'אור חוזר'.
[1] ואמנם זה תלוי בשמועות בדברי העץ חיים, אבל זה עיקר השמועה.
קטגוריות
