שאלה:
שו"ת בסוף-צורת אדם 013 צואר
תשובה:
הנושא של בן אדם שהוא בדרגה מסויימת מעל לבחירה, כל אחד פה לא ילך לעשות רציחה זה דבר פשוט שאף אחד לא ירצח, אז הדבר הזה זה נקרא שהוא כבר השיב אל הלב זה מושב אל הלב
תשובה
הדוגמה שנתתם הוא דוגמה של צוואר בחינת על חרבך תחיה של עשו שהוא בחינת הורג בצואר, ולגופו של הדברים עצמם כל אדם ואדם נולד עם מדרגת בחירה אחרת, אין לך אדם שמדרגת בחירתו שווה מצד שורש לידתו, אז אין כוונת הדבר שהוא השיב אל הלב, אלא מעיקרא כבר בלידתו כך הוא נולד, לאחר מכן תלוי לפי עבודתו מה הוא עובד להשיב אל לבו, אבל יש את החלק שאיננה תלוי בבחירתו אלא כך הוא קיבל את חלקו מאז שנולד, רק אם הוא פוגם את מעשיו הוא יכול להוריד את נקודת הבחירה שלו.
שאלה?
תשובה כל מהלך לעולם יש בו מדרגה דקלקול ומהלך דתיקון. עכשיו הזכרנו מה שמדרגת הדעת דקלקול שמתגלה במדרגת הצואר יש לה יניקה מהעורף דקלקול, אבל בודאי כאשר מתגלה העורף דתיקון גם זה ימשך לצואר וירד לתתא בודאי אמת
שאלה
ההבחנה של ישוב הדעת שני המהלכים שהרב ביאר שהדעת יורדת ללב, אפשר להגדיר את זה שזה ישוב הדעת שהדעת מתיישבת טיפים טיפים, והמהלך השני זה מהלך של לעיטה האם זה לאט לאט או בבת אחת
תשובה
הגדרת ישוב הדעת כמובן יש לה פנים רבים שאלה באיזה יחס עסקינן, אבל זה שהדעת יורדת באופן של טיפים טיפים אתה מגדיר את זה כישוב דעת, מצד שני זה פחות ישוב דעת כי זה לאט לאט, אז הוא עדיין לא נמצא במהלך של ישוב דעת, התנועה היא במהלך של ישוב הדעת אבל עדיין הלב אבן נשאר, אז עדיין אין לו ישוב הדעת, משא"כ אם הוא יפעל באופן של תוקף הדעת והוא יפעל במהירות אז התנועה שפועלת היא במהירות, אז הגדרתם אותה כהיפך ממציאות של ישוב הדעת אבל מאידך הוא יגיע לתכלית יותר מהר אז הוא יגיע לישוב הדעת יותר, אז כמובן שזה וזה נכון, כל דבר ביחסיות שאנחנו דנים מה הוא היחס של הישוב דעת המתגלה כאן, אבל יש עוד יחסיות נוספות של ישוב הדעת, ישוב הדעת בשורש הפשוט של הנפש מה שהזכרנו שכאשר האדם פועל דבר הוא שוקל בדעתו מה לעשות, אז כל זמן שיש לו נגיעות אין לו ישוב דעת, כי כל צד שהוא מנסה לשקול הנגיעה שלו עוקרת אותו מאותו צד, אז אין לו ישוב דעת כי כל נקודה אין לו מנוחה, עוד לפני שהוא הכריע עצם הדבר עצמו שהוא שוקל כל צד, כל צד הוא לא יכול לנוח באותה צד כלל כי מיד יש נגיעה שמפריעה לו. בלשון עמוקה עוד יותר מה שנתבאר שיש שיקול דעת ולאחר מכן האדם מכריע זאת אומרת שבדעתו הוא כבר נכנס לדבר האחד, ולאחר מכן הוא נכנס לדבר השני, זה נקרא ישוב דעת, מי שאין לו ישוב הדעת הוא נשאר מחוץ לדבר הוא לא נכנס לתוכו, אז אין לו ישוב, אז הוא מתבונן על הדבר מבחוץ, משא"כ מי שיש לו ישוב הדעת הוא מעמיד שני צדדים יש כאן צד אחד הוא נמצא בתוכו ונח בו, לאחר מכן הוא יוצא מאותו דבר ונכנס לדבר השני ונח בו ואז הוא יוצא מהדבר השני ומכריע אחרי שהוא היה בתוכם, זה נקרא ישוב הדעת כי הוא מכריע מתוך כניסה וישוב בתוך הדבר.
שאלה ?
תשובה
אז זה סוגיא רחבה מאוד בלשון הגמ' בנדרים דדא ביה כולא ביה, כלומר הדעת נחלקת לכמה וכמה חלקים, מה שהזכרנו עכשיו הזכרנו יחס מסויים של דעת, מה שאתם אומרים יחס של המישוש אז בודאי מפורש להדיא ברבותינו שכוח המישוש שורשו בדעת, אבל זה עוד סוג של דעת, כהגדרה כוללת מגדירים ארבע דעות, דעת המבדלת, דעת המכרעת, דעת המחברת, ודעת המתהפכת, אבל זה הגדרה כוללת של ארבע דעות, מערכת הדעת בעצם היא גנוזה בכל דבר, השורש הפנימי של כל דבר הוא דעת, ממילא כל יחס נדון מה מדרגת הדעת ביחסיות לאותה מדרגה, אבל היא לא קשורה להדיא לסוגייתנו אבל ודאי שהיא חלק ממערכת הדעת
שאלה
יש גאונים שהם היו מצליחים לתפוס את מי שמתווכחים אתם בסוגיא לפי המהלך שלו איך הוא יחשבן את הסוגיא ואז הוא חוזר ומחשבן את הסוגיא לפי המהלך שלו ואז הוא מכריע זה נקרא בקיעת הדעת?
תשובה
כן כדוגמה של ר' חיים הידוע, אבל המשפט האחרון לא הבנתי מה הכוונה ואז הוא מכריע אני לא יודע מה הכוונה
המשך שאלה
כי בתוך תוכו הוא מבין מה גרם לו להבין את הסוגיא כמו שהוא הבין, וזה שמתווכח מולו הוא גם יודע לחשבן את הסוגיא לפי הראש שלו למה הוא הגיע למסקנא שלו ואז הוא חוזר ומכריע בין הדברים, כמו למשל להכריע בין תורת הגר"א לתורת החזון איש, יש כאלה שהם חיים את הבית מדרש של החזון איש, ואחר כך חוזרים וחיים את הבית מדרש של הבריסקער רב, ומבינים למה הוא פסק ככה ולמה הוא פסק ככה
תשובה
אתם מתייחסים אבל כלומר הגדרתם את זה באופן כזה שהוא מכיר את כל המהלך אחרי תחילת המהלך הוא יכול להבין לאיפה ישתלשל כל המהלך ואז הוא מכריע, כשהגדרתם שהוא מבין את השורש זה מחמת שהוא הוליך את כל המהלך ואז הוא מבין ואז הוא מכריע, או שהוא גם יכול להוליך את כל המהלך, אבל כבר מההתחלה הוא מבין מה שורש המחלוקת והוא יכול להכריע בהתחלה, זה שתי סוגיות של הכרעות. יש מישהו שבשביל להכריע הוא מוכרח להגיע לתהליך הסופי של הדבר ואז הוא מקבל הכרעה, ויש מי שמכריע מכוח שבשורש הוא מכריע, זה שני אופנים שניהם נכונים
המשך שאלה
האם זה נקרא בקיעת הדעת
תשובה
זה נקרא דעת המהתפכת שיש כוח באדם לכלול את הדבר והיפוכו, מי שאין לו כוח של דעת המתהפכת, בדעת המתהפכת עצמה יש שני מדרגות, דעת המתהפכת התחתונה הוא כולל את ההפכים, דעת המתהפכת העליונה שאותו דבר עצמו יכול לחזור ולהתהפך, אתם מדברים אבל על המדרגה התחתונה של הדעת המתהפכת אז הוא יכול לכלול את ההפכים, אז הוא יכול לראות כל היפך איפה שורשו, ממילא הוא יכול להתבונן גם את כל המהלך של מה שיקרה, זה לא שהוא קולט נקודתית את הדבר שנאמר לו אלא הוא קולט את השורשים של ההפכים, וממילא אם יש לו מוח רחב לקלוט את תורתו ? ולהתפשט הוא גם יכול לקחת תורה של מישהו אחר ולהתפשט, זה בקיעה למקום דעת ההפכים. כשאתם מגדירים בקיעה של הדעת בוקעים ובוקעים, בהגדרה הפשוטה יש עשרה עומקים כמו שנהגו לומר בעשרת ימי תשובה עשרה ימים של ממעמקים קראתיך, בלשון חז"ל זה נקרא עשרה עומקים, אז כל עומק זה נקרא בקיעה לעוד עומק, זה לא בוקע או לא בוקע, יש עוד בקיעה ועוד בקיעה ועוד בקיעה
שאלה
מה שהרב אומר לחיות במחשבה הכוונה לחיות בחכמה ובבינה או בשתיהם
תשובה
לחיות בחכמה ובבינה כהגדרה הכוללת זה שני מדרגות ובשניהם כהגדרה הכוללת זה נקרא חכמתו מרובה ממעשיו, לחיות בדעת זה נקרא השוואת החכמה למדרגתו שלו זה לא חכמתו מרובה ממעשיו אלא היא שווה למעשיו, אבל מעשיו זה נקרא כהגדרה כוללת גוף, וחכמה זה נקרא כהגדרה כוללת מוחין, אז חכמה ובינה עיקרם במוחין אז אם יש לו רק חכמה ובינה זה נקרא חכמתו מרובה ממעשיו בא רוח ועוקרתו כלשון חז"ל, אבל מכנגד הדעת יורד גם לגוף זה נקרא שהחכמה שלו משתווה למעשים, לכן עיקר מדרגת האדם היא הדעת, היא לא החכמה והבינה, ידיעה רחבה הן בכללות הן בפרטות פיקחות וכו' הם לא מדרגת האדם, מה שהוא דבוק בו שזה הדעת זו מדרגתו , זה נקרא חכמתו משתווה למעשיו
שאלה
אדם שעובד וכמו שהרב אומר הוא מטפטף טיפה ועוד טיפה את הענין של מעלת והשבות אל לבבך אז אם הוא בעבודה והוא לא חי את הוידעת היום זאת אומרת שאוטומטית הוא עם לב אבן?, אין לו אפילו טיפה של לב בשר גם אם הוא בגלל שהוא עובד פיזית בעבודה
תשובה
כהגדרה מאוד כוללת יש אבן יצוקה ויש אבן גיר, אז גם באבן יש שלבים באיזה אבן הוא נמצא, לא כל הזמן הוא נמצא באבן הקשה, יש לב אבן יותר קשה, ויש לב עם אבן יותר רכה, אז בזמן שהוא מודע לעצמו האבן שלו היא יותר רכה, ובזמן שהוא לא מודע לעצמו אז האבן שלו יותר קשה, כולינו יש לנו לב אבן, להגיע למדרגה שאין לב אבן זה מדרגת יחידי דורות, כמו תמיד המלך לבו חלל בקרבי, בודאי שכל אדם ואדם הוא לפי ערכו אז מדרגת הלב אבן שלו הולכת ומשתנה ובתוך עצמו יש לו זמן שהלב אבן יותר חזק שבו, ויש לו זמן שהלב אבן שלו יותר חלש
שאלה
אני לא הבנתי איך האדם יכול להעיד על עצמו בפשיטות שיש לו טיפה ערכין של לב, שזה באמת וזה לא במחשבה ולא בדמיון
תשובה
לפעמים האדם יש לו עגמת נפש על דבר מסויים גשמי רח"ל על כל צרה שלא תבוא, אז הוא גם מסתפק האם זה רק במוח או גם בלב?, אדם שחי בצורת חיים נכונה והוא עובר באמת צרה משמעותית והוא מסתפק אם זה במוח או בלב אז אולי מרוב צערו הוא השתבש , יש צער במוח שהעיקר הוא במוח שזה לא של הלב?, והא ראיה שהוא מקבל התקף לב, ודאי שיש דברים דקים שאי אפשר לברר ולהרגיש, זה כמו שיש זמן של יום ויש זמן של לילה, ויש זמן שהוא בין השמשות ספק מן היום ספק מן הלילה אז הוא מסתפק אם עכשיו יום או לילה, אבל ברור מה זה הצהריים וברור בזמן שזה כבר תשעים דקות ומאה עשרים דקות לכולי עלמא כבר הגיע הלילה, יש את הדברים שנמצאים בתווך ביניהם שהם יוצרים ספיקות, אז תמיד החכמה היא לקחת ראשית כל את הצדדים הברורים ומתוכם לאט לאט להרחיב את הברירות, לא להסתכל תמיד על החלק הלא מבורר, תמיד ישאר לנו חלק לא מבורר אם בזמן תמיד יש בין השמשות פעמיים ביום, בין היום ללילה ובין הלילה ליום, אז לעולם גם בנפש יש את המקומות האלה, אז מאיפה עבודה צריכה להיעשות? מהזמן שברור, אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה אמור, ברור לך מתי החצות עכשיו, ברור לך מתי הצהריים עכשיו, אפילו אם לא ברור בדיוק מתי הצהריים, מתי החצות, מחלוקותים ג"כ, אבל פחות יותר ברור, כאן ברור ודאי שעכשיו זה לא לילה, כאן ברור עכשיו שזה לא בין השמשות, מתחילים מהמקום הברור, מהברור מגיעים לפחות ברור, אם נתמקד תמיד בחלק הלא ברור אז תמיד ניכנס לשפלות ולעצבות, אנחנו מתחילים עם החלק הברור, וברור לנו גם מה לא ברור לנו, וברור לנו שאנחנו צריכים מהברור לאט לאט להאיר ללא ברור, להזהיר גדולים על הקטנים.
שאלה
התבאר שבנין בית המקדש הוא נקרא על שם צווארך על שם הצואר אז איך זה מסתדר עם ושכנתי בתוכם ובלבבי משכן אבנה שזה בלב האם זה שתי בחינות?
תשובה
בלב זה מקום הכלי שבו האדם מקבל את הדבר, אבל המקום שממנו הוא מקבל את הדבר הוא הנקרא מדרגת גרון, יש את המקום שאליו זה נכנס בפועל, ויש את המקום שממנו הוא מקבל את הדבר, המקום שממנו הוא מקבל את השפע הוא נקרא גרון, המקום שלתוכו הוא מקבל את הדבר זה נקרא לב.
שאלה
מה שרבותינו בעלי המוסר ייסדו את הסדר של לימוד מוסר שהוא מושתת גם כן על וידעת היום והשבת אל לבבך, אז שמה זה שייך יותר לחלק הראשון של האמנתי כי אדבר השינון של הדבר, או שזה שייך יותר ללימוד של דעת, או שזה שניהם
תשובה
החלק שר' ישראל ייסד בעיקר זה לחזור ולשנן את הדברים ובעצם השינון עצמו הוא יכול במדרגה של הרכות של הלשון, והחלק השני שאמר ר' ישראל ללמוד בקול בוכים וכדומה אז זה שייך כבר למקום של הקושי של הדיבור, לאו דווקא קושי במובן של צעקה ושאגה, גם בכי מעומק הלב וכדומה זה עוד סוג של מציאות של קושי, ר' ישראל הציע דרך נוספת שהוא כאשר האדם יש לו קושי בכל דבר מסויים בעבודה אז שילמד את חלקי התורה השייכים לאותו דבר, ומכוח כך מסגולת השפע הנמשך מאותו מקום להאיר לו את חלקי עבודתו שהיא שייכת למדרגת הדעת, אבל לא מצד בקיעות הדעת וחוזק שבדעת, אלא בבחינת יזל מים מדליו שהשפע של המוחין בודאי מוריד לתתא אור מסויים שיסייע לו בעבודה.
שאלה
האם יש קשר בין מדרגה של מסירות נפש לצואר?, מצינו כמה הגבלות כתוב שצואר זה מגביל לבית המקדש, וגם כתוב שיצחק פשט את צווארו וגם נחשון קפץ עד הצוואר
תשובה
נכון מפורש כמו שאמרתם בדברי חז"ל ביצחק שפשט את צווארו על גבי המזבח כי זה מקום כמו שהוזכר מקום נטילת החיות, אז מקום נטילת החיות הוא מקור המסירות נפש, אז יש מה שהאדם מוסר את הנפש שלו מצד קבלת עול, ויש מה שהוא מוסר את הנפש לא למות. בלשון כללית זה נקרא לחיות במסירות נפש או למות על מסירות נפש, לחיות במסירות נפש זה נקרא קבלת עול גמורה ששייכת לצוואר, מוסר צווארו לשחיטה זה קבלת המסירות נפש של המיתה, אמת זה מה שהוזכר דברי חז"ל שמקום החיים הוא מקום הצוואר, ובית המקדש הוא מקום החיים, וכשהוא חרב הוא בבחינת מיתה מעין הצוואר שנחתך שאין מכוח כך שום אפשרות של חיות כי הראש ניתק מן הגוף, אז ממילא מסירות נפש ליטול את החיים נמצא במקום הצוואר, אמת.
שאלה
מה שכתוב הזוהר אומר שהצוואר מגביל להר סיני ולתורה שבע"פ מה השייכות
תשובה כהגדרה כוללת הזכרנו שהצוואר הוא כנגד הפה, זה מקום של גילוי הפה, מקום הר סיני הוא מקום הגילוי של הדברות ותורה שבע"פ היינו הך, אבל מקום הגילוי של הפה מגביל למקום הצוואר, הזכרנו את היסוד, לא נכנסנו לפרטים שבהם אתה עכשיו דן, אבל ההגדרת ההגבלה מיושבת איפה שורש הדברים של דברי חז"ל המפורשים.
שאלה?
תשובה
מקום התכשיטים נמצא במקום הצוואר, הגדרתם תכשיטים של איש ותכשיטים של אשה זה מה שאמרתם?
המשך שאלה
האם גם לזכר יש תכשיטים?
תשובה
אז זה מקרא מלא זה בעצמו מה שהבאתם מה שנאמר ביוסף וישם רביד הזהב על צוארו, אברהם אבינו שאבן טובה היתה תלויה בצווארו של אברהם אבינו וכל המסתכל בה נתרפא, אז מבואר שזה גם תכשיטים לגברים וגם תכשיטים לנשים, ודאי שיש גם מדרגת תכשיט לגברים. הדוגמה היסודית שהגמ' אומרת על וכתתו חרבותם לאתים אז לעתיד לבוא זה אמור להפוך ממדרגת חרבות למדרגת תכשיטים, זה מחלוקת לדינא בגמ' בשבת, אז מבואר כאן שיש תכשיטים, מה שדרך איש לעשות מלחמה ואין דרך אשה לעשות מלחמה אז מבואר כאן שחרבות שעתידים להיהפך לתכשיטים זה תכשיטים של זכר ולא תכשיטים של נקבה, ניתן את הדוגמה השורשית כלומר מקום של מלחמה הוא מקום של המיתה בחינת הצוואר שהוא מקום המיתה, המקום הזה מצד אחד מתגלה בו המיתה, אבל כשנאמר וכתתו חרבותם לאתים היפך על חרבך תחיה אז נהפך הצוואר לשיש וניצל משה רבינו מאותו חרב, אז החרב הזו הפכה להיות על צווארו תכשיט, זה נקרא בעומק תכשיט של זכר שנמצא על מקום הצוואר.
שאלה
מה שהרב אמר לדעת בארץ דרכך שרואים שצריך להשיב את הדעת עד הארץ עד הנפש עד המלכות למה כל הזמן אומרים שצריך להשיב רק אל הלב מה עם להוריד את זה עד לגוף
תשובה
זה שאלה יסודית והתשובה היסודית והברורה שלהוריד אותה עד מדרגת הגוף זה כאשר יהיה פסקה זוהמתם של חטא אדם הראשון שיש דעת טוב ורע, אין בכוחנו היום להפוך את הדעת לדעת טוב, ולכן ארבעה מתו בעטיו של נחש, עד לב בודאי שבדרגתנו להגיע, להגיע למדרגה של בשר גמור אז יהיה במדרגת אליהו וחנוך שלא מתו, לכן נאמר שזה עיקר המדרגה, כמובן שצריך לשלשל אותה גם כן עד כמה שניתן לבארץ דרכך, אבל להגיע למדרגה של מלאה הארץ דעה זה לעתיד לבוא.
שאלה
מה שהרב הרבה פעמים מזכיר שיש להשיב מהמוח ללב ויש אחר כך להשיב את זה בחזרה לשכל האם זה ג"כ המשך של בקיעות הדעת שהוא מעלה את זה בחזרה למוח או שזה עכשיו סתם שהוא מסתכל עכשיו ממבט חדש איך זה נראה אצלו בלב?
תשובה
זה שאלה יסודית ושתי תשובות כמובן נכונות , יש מהלך שכל דבר יש בו אור ישר ואור חוזר אז כמו שהאור ישר היה בתוקף אז גם האור חוזר יהיה בתוקף, ויש מדרגה שלאחר מכן מתהפך סדר הדברים כמו ההבחנה שמתחילה המוח הוא הרב והלב הוא המקבל בבחינת חמה ולבנה, בבחינת זכר משפיע לנקבה, חמה זכר מוח אותם שורש של האותיות משפיע לנקבה שהיא בחינת לבנה כידוע, וכנגד יש הבחנה של אשת חיל עטרת בעלה אז זה הופך להיות שהתלמיד הופך להיות הרב, בהבחנה הזו הלב מלמד את השכל, זה לא מצד החזרה של התוקף של הדבר, שניהם אמרתם רק חידדתי את שניהם ששניהם אמת.
שאלה ?
תשובה
תלוי בכל נפש ונפש ותלוי בכל זמן וזמן באותו נפש, לא כל העיתים שוות, כל אדם צריך את הכל, כמה הוא צריך מכל דבר זה משתנה.
שאלה
הרב אמר שעץ החיים היא יותר גבוה ? אז באיזה מדרגה מדובר שהאדם הגיע לעץ החיים מדובר שהאדם תיקן את כל חלקי הנפש שלו ואז הוא הגיע לעץ החיים או שכל אדם יכול להגיע לעץ החיים?
תשובה
מדובר כאן במקיפים, במוחין שהם מקיפים, במקיפים הוא יכול לגעת בדבר שהוא מעבר למדרגתו, אז במקיפים הוא נוגע, כל אדם שעוסק בכל חלק מדברי תורה הוא עוסק בעץ החיים, התורה לא מקבלת טומאה, אז כל עסק שלנו בדברי תורה הוא לעולם במדרגה של עץ החיים מצד עצם מה שהוא עוסק בו, רק כשזה נכנס לכלי של המקבל אז זה כמו מים נקיים שנכנסים לכלי עכור אז הכלי עכור גורם למים עכשיו שאינם נקיים, אבל כל עסק בדברי תורה זה עסק בעץ החיים, אז משם הוא מושך את השפע, רק בתחילה זה מקיפים הוא צריך להמשיך אותו לתוך הדעת, ולהמשיך את הדעת למקום הפנימיות, אבל נגיעה בעץ החיים במקיפים האדם יכול לעסוק בסוגיות בגבהי מרומים שהרבה למעלה ממדרגתו והם מדרגת עץ החיים, רק אצלו הם נקלטים בעץ הדעת, אבל במה שהוא עוסק הוא עוסק בעץ החיים.
המשך שאלה
כלומר גם אם הוא לומד לא לשמה יש לו נגיעה בעץ החיים?
תשובה
זה גופא הקושי שכשהוא נוגע בעץ החיים שלא לשמה אין לך פגם יותר גדול מזה, הוא עוסק בעץ החיים, התורה עוד פעם היא בטהרתה היא לעולם לא מקבלת טומאה, היא תמיד תשאר במדרגת עץ החיים, היא מתלבשת גם בעץ הדעת, אבל בשורש הדברי תורה עצמם הוא לעולם במדרגה של עץ החיים, כל מי שעוסק בכל דברי תורה לעולם יש לו נגיעה בעץ החיים רק זה מקיפים, אבל זה ההבחנה שלכן הקב"ה שם את להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים שהוא לא יאכל מעץ החיים, כלומר הוא לא משיג את עץ החיים, אם הם עומדים בפניו הוא לא יכול לגעת בהם, אז בשלמא אם אדם יאמר שספר שמולבש בכמה לבושים עדיין העץ החיים פחות גלוי, אבל הוא לוקח את הספרים הכי גבוהים שיכולים להיות, האדם יכול למצוא אותם בכל בית, בכל ספריה גדולה, אין נפק"מ, אבל אפשר למצוא אותם, אז יש כאן גילוי כביכול של אותם ספרים, אבל הוא לא קולט את מה שנאמר שם, בערכו הכל נשאר סוד, אבל אם הוא נוגע בדבר?, הוא נוגע, מה לי מחבק את המלך בלבוש אחד, ומה לי מחבק המלך בלבושים רבים, זה הכל מולבש, אבל האם למעשה הוא אוחז בעץ החיים?, כן, אדם לוקח חמשה חומשי תורה שורש כל התורה הוא אוחז בעץ החיים, אי! זה מלובש בהרבה לבושים, זה מולבש בלבושים אבל יש לו עץ החיים ביד, אבל הוא לא משיג את זה, אז הוא נוגע בעץ החיים והוא צריך להאיר מזה לעץ הדעת ואז להכניס את זה למדרגת אור הפנימי.
שאלה
המהלך של האמנתי כי אדבר זה המהלך של בקיעת הדעת אם זה משהו שהוא לא משיג כל כך הוא יכול לעבוד עם בקיעת הדעת והאם הוא יכול לעבוד עם האמנתי כי אדבר בדבר שהוא לא משיג כל כך זה עדיין אור מקיף?
תשובה
זה שאלה ברורה ויסודית מאוד ונגדיר תשובה מאוד מאוד ברורה, כל דבר שהאדם רוצה לעבוד אתו בוידעת היום והשבות אל לבבך שיקח רק את הדברים שהם פשוטים אצלו, מדגישים את הלשון שהם פשוטים אצלו, כל דבר שהוא לא פשוט אצלו הוא עדיין לא במדרגה להשיב אותה אל הלב, אבל כל אחד מאתנו יש את החלקים הפשוטים, ויש לו את החלקים המורכבים יותר, ויש את החלקים שאנחנו לא מבינים, אז כשבן אדם רוצה ללכת בנפלאות וגדולות הוא מנסה להעתיק מהמוח ללב דברים מופלגים שהוא עצמו משיג אותם חלקית או כמעט לא משיג אותם, אבל הצורה הנכונה האמיתית למעשה כל אחד ואחד מאתנו יש לו חלקים שבהם הוא יש לו השגה פשוטה, בפשיטות הכי גמורה שיכולה להיות לפי ערכו, במה שיש לו פשיטות של השגה את אותו דבר הוא ינסה להשיב אל הלב, דבר שהוא איננו פשוט אצלו הוא לא יכול להשיב את זה ללב, כשזה לא פשוט אצלו, בערכו זה עדיין מעורב טוב ורע, אם זה מעורב טוב ורע והוא ישיב אותו ללב זה רע שהוא יפגוש אותה אחר כך.
שאלה
כל דבר שפשוט אפשר לעבוד עם שני המהלכים של האמנתי כי אדבר וגם בקיעות הדעת?
תשובה אבל עוד פעם מה שפשוט בשניהם הן בצד הפה והן בצד הצוואר, רק מה שפשוט, חוזרים ומדגישים ומדגישים, רוב רוב הטעויות של בני אדם נובעים מזה שהם מנסים, ביחס לסוגיא דידן, יש טעויות שלא קשורות לסוגיא דידן, אבל בסוגיא דידן שמנסים להעתיק מהמוח ללב דברים שהמוח עדיין לא פשוט בהם, רק רק מה שפשוט.
שאלה
עכשיו בשער הנ' שעכשיו מאיר האור ההשתוות של כולם בין פשוטי העם בין הגדולים בין הקטנים מאיר בכולם אור ההשתוות אז סימן שהאין עוד מלבדו הפשוט הזה זה העבודה עכשיו ואם זה העבודה אז זה הדבר שהכי לא פשוט להשיג אותה?
תשובה
כי הכלים לא פשוטים, אז עוד פעם שילך לדברים שפשוט לו שהם פשוטים אצלו, חוזרים כל הזמן לפשוט שפשוט אצלו, השאלות האלה יכולות לחזור אצל כל אדם בכל מדרגה שלא תהיה, והעצה לצאת מכל השאלות האלה היא כל הזמן לחזור על הפשיטות המושגת, כל אחד לפי ערכו יש אחד שלא מצליח לקלוט את האין עוד מלבדו בשבילו זה לא פשוט זה הכי מורכב שיכול להיות, כל אחד במדרגתו שלו מה שהוא פשוט אצלו על זה בנוי כל יסוד העבודה, אם לא אז בונים מגדל הפורח באויר, הכל בנוי על מה שפשוט, מנסים לחזור על היסוד הזה כל פעם מזויות אחרות, אני שומע כל כך הרבה שאלות וכל כך הרבה בלבולים, אם היה דבר אחד ברור לבני אדם שעובדים על מה שפשוט ומרחיבים כל פעם מעט את הפשוט תשעים אחוז מהשאלות היו נופלים, רק כל הזמן מנסים לקפוץ שתי מדרגות או ללכת מראש ללא פשוט ואז כל הזמן מתחיל הקשיים, אם הוא היה מרחיב מעט את הפשוט הסיכוי ליפול משם היא מאוד מאוד נמוך, על הכל צריך תפילה וסייעתא דשמיא אבל מעיקרא הסיכון שהוא יפול משם הוא מאוד נמוך, זה כל סוד העבודה רק קשה לבני אדם להסכים לקבל את הפשוט שיש לו, הוא מיד רוצה יותר מזה, במילה אחרת הוא רוצה גאווה, אבל כשאדם מסכים לקבל את הפשוט שיש לו ומשם להתקדם זו הדרך לכו בו למעשה, כל אחד בפשוט שלו
תשובה
הדוגמה שנתתם הוא דוגמה של צוואר בחינת על חרבך תחיה של עשו שהוא בחינת הורג בצואר, ולגופו של הדברים עצמם כל אדם ואדם נולד עם מדרגת בחירה אחרת, אין לך אדם שמדרגת בחירתו שווה מצד שורש לידתו, אז אין כוונת הדבר שהוא השיב אל הלב, אלא מעיקרא כבר בלידתו כך הוא נולד, לאחר מכן תלוי לפי עבודתו מה הוא עובד להשיב אל לבו, אבל יש את החלק שאיננה תלוי בבחירתו אלא כך הוא קיבל את חלקו מאז שנולד, רק אם הוא פוגם את מעשיו הוא יכול להוריד את נקודת הבחירה שלו.
שאלה?
תשובה כל מהלך לעולם יש בו מדרגה דקלקול ומהלך דתיקון. עכשיו הזכרנו מה שמדרגת הדעת דקלקול שמתגלה במדרגת הצואר יש לה יניקה מהעורף דקלקול, אבל בודאי כאשר מתגלה העורף דתיקון גם זה ימשך לצואר וירד לתתא בודאי אמת
שאלה
ההבחנה של ישוב הדעת שני המהלכים שהרב ביאר שהדעת יורדת ללב, אפשר להגדיר את זה שזה ישוב הדעת שהדעת מתיישבת טיפים טיפים, והמהלך השני זה מהלך של לעיטה האם זה לאט לאט או בבת אחת
תשובה
הגדרת ישוב הדעת כמובן יש לה פנים רבים שאלה באיזה יחס עסקינן, אבל זה שהדעת יורדת באופן של טיפים טיפים אתה מגדיר את זה כישוב דעת, מצד שני זה פחות ישוב דעת כי זה לאט לאט, אז הוא עדיין לא נמצא במהלך של ישוב דעת, התנועה היא במהלך של ישוב הדעת אבל עדיין הלב אבן נשאר, אז עדיין אין לו ישוב הדעת, משא"כ אם הוא יפעל באופן של תוקף הדעת והוא יפעל במהירות אז התנועה שפועלת היא במהירות, אז הגדרתם אותה כהיפך ממציאות של ישוב הדעת אבל מאידך הוא יגיע לתכלית יותר מהר אז הוא יגיע לישוב הדעת יותר, אז כמובן שזה וזה נכון, כל דבר ביחסיות שאנחנו דנים מה הוא היחס של הישוב דעת המתגלה כאן, אבל יש עוד יחסיות נוספות של ישוב הדעת, ישוב הדעת בשורש הפשוט של הנפש מה שהזכרנו שכאשר האדם פועל דבר הוא שוקל בדעתו מה לעשות, אז כל זמן שיש לו נגיעות אין לו ישוב דעת, כי כל צד שהוא מנסה לשקול הנגיעה שלו עוקרת אותו מאותו צד, אז אין לו ישוב דעת כי כל נקודה אין לו מנוחה, עוד לפני שהוא הכריע עצם הדבר עצמו שהוא שוקל כל צד, כל צד הוא לא יכול לנוח באותה צד כלל כי מיד יש נגיעה שמפריעה לו. בלשון עמוקה עוד יותר מה שנתבאר שיש שיקול דעת ולאחר מכן האדם מכריע זאת אומרת שבדעתו הוא כבר נכנס לדבר האחד, ולאחר מכן הוא נכנס לדבר השני, זה נקרא ישוב דעת, מי שאין לו ישוב הדעת הוא נשאר מחוץ לדבר הוא לא נכנס לתוכו, אז אין לו ישוב, אז הוא מתבונן על הדבר מבחוץ, משא"כ מי שיש לו ישוב הדעת הוא מעמיד שני צדדים יש כאן צד אחד הוא נמצא בתוכו ונח בו, לאחר מכן הוא יוצא מאותו דבר ונכנס לדבר השני ונח בו ואז הוא יוצא מהדבר השני ומכריע אחרי שהוא היה בתוכם, זה נקרא ישוב הדעת כי הוא מכריע מתוך כניסה וישוב בתוך הדבר.
שאלה ?
תשובה
אז זה סוגיא רחבה מאוד בלשון הגמ' בנדרים דדא ביה כולא ביה, כלומר הדעת נחלקת לכמה וכמה חלקים, מה שהזכרנו עכשיו הזכרנו יחס מסויים של דעת, מה שאתם אומרים יחס של המישוש אז בודאי מפורש להדיא ברבותינו שכוח המישוש שורשו בדעת, אבל זה עוד סוג של דעת, כהגדרה כוללת מגדירים ארבע דעות, דעת המבדלת, דעת המכרעת, דעת המחברת, ודעת המתהפכת, אבל זה הגדרה כוללת של ארבע דעות, מערכת הדעת בעצם היא גנוזה בכל דבר, השורש הפנימי של כל דבר הוא דעת, ממילא כל יחס נדון מה מדרגת הדעת ביחסיות לאותה מדרגה, אבל היא לא קשורה להדיא לסוגייתנו אבל ודאי שהיא חלק ממערכת הדעת
שאלה
יש גאונים שהם היו מצליחים לתפוס את מי שמתווכחים אתם בסוגיא לפי המהלך שלו איך הוא יחשבן את הסוגיא ואז הוא חוזר ומחשבן את הסוגיא לפי המהלך שלו ואז הוא מכריע זה נקרא בקיעת הדעת?
תשובה
כן כדוגמה של ר' חיים הידוע, אבל המשפט האחרון לא הבנתי מה הכוונה ואז הוא מכריע אני לא יודע מה הכוונה
המשך שאלה
כי בתוך תוכו הוא מבין מה גרם לו להבין את הסוגיא כמו שהוא הבין, וזה שמתווכח מולו הוא גם יודע לחשבן את הסוגיא לפי הראש שלו למה הוא הגיע למסקנא שלו ואז הוא חוזר ומכריע בין הדברים, כמו למשל להכריע בין תורת הגר"א לתורת החזון איש, יש כאלה שהם חיים את הבית מדרש של החזון איש, ואחר כך חוזרים וחיים את הבית מדרש של הבריסקער רב, ומבינים למה הוא פסק ככה ולמה הוא פסק ככה
תשובה
אתם מתייחסים אבל כלומר הגדרתם את זה באופן כזה שהוא מכיר את כל המהלך אחרי תחילת המהלך הוא יכול להבין לאיפה ישתלשל כל המהלך ואז הוא מכריע, כשהגדרתם שהוא מבין את השורש זה מחמת שהוא הוליך את כל המהלך ואז הוא מבין ואז הוא מכריע, או שהוא גם יכול להוליך את כל המהלך, אבל כבר מההתחלה הוא מבין מה שורש המחלוקת והוא יכול להכריע בהתחלה, זה שתי סוגיות של הכרעות. יש מישהו שבשביל להכריע הוא מוכרח להגיע לתהליך הסופי של הדבר ואז הוא מקבל הכרעה, ויש מי שמכריע מכוח שבשורש הוא מכריע, זה שני אופנים שניהם נכונים
המשך שאלה
האם זה נקרא בקיעת הדעת
תשובה
זה נקרא דעת המהתפכת שיש כוח באדם לכלול את הדבר והיפוכו, מי שאין לו כוח של דעת המתהפכת, בדעת המתהפכת עצמה יש שני מדרגות, דעת המתהפכת התחתונה הוא כולל את ההפכים, דעת המתהפכת העליונה שאותו דבר עצמו יכול לחזור ולהתהפך, אתם מדברים אבל על המדרגה התחתונה של הדעת המתהפכת אז הוא יכול לכלול את ההפכים, אז הוא יכול לראות כל היפך איפה שורשו, ממילא הוא יכול להתבונן גם את כל המהלך של מה שיקרה, זה לא שהוא קולט נקודתית את הדבר שנאמר לו אלא הוא קולט את השורשים של ההפכים, וממילא אם יש לו מוח רחב לקלוט את תורתו ? ולהתפשט הוא גם יכול לקחת תורה של מישהו אחר ולהתפשט, זה בקיעה למקום דעת ההפכים. כשאתם מגדירים בקיעה של הדעת בוקעים ובוקעים, בהגדרה הפשוטה יש עשרה עומקים כמו שנהגו לומר בעשרת ימי תשובה עשרה ימים של ממעמקים קראתיך, בלשון חז"ל זה נקרא עשרה עומקים, אז כל עומק זה נקרא בקיעה לעוד עומק, זה לא בוקע או לא בוקע, יש עוד בקיעה ועוד בקיעה ועוד בקיעה
שאלה
מה שהרב אומר לחיות במחשבה הכוונה לחיות בחכמה ובבינה או בשתיהם
תשובה
לחיות בחכמה ובבינה כהגדרה הכוללת זה שני מדרגות ובשניהם כהגדרה הכוללת זה נקרא חכמתו מרובה ממעשיו, לחיות בדעת זה נקרא השוואת החכמה למדרגתו שלו זה לא חכמתו מרובה ממעשיו אלא היא שווה למעשיו, אבל מעשיו זה נקרא כהגדרה כוללת גוף, וחכמה זה נקרא כהגדרה כוללת מוחין, אז חכמה ובינה עיקרם במוחין אז אם יש לו רק חכמה ובינה זה נקרא חכמתו מרובה ממעשיו בא רוח ועוקרתו כלשון חז"ל, אבל מכנגד הדעת יורד גם לגוף זה נקרא שהחכמה שלו משתווה למעשים, לכן עיקר מדרגת האדם היא הדעת, היא לא החכמה והבינה, ידיעה רחבה הן בכללות הן בפרטות פיקחות וכו' הם לא מדרגת האדם, מה שהוא דבוק בו שזה הדעת זו מדרגתו , זה נקרא חכמתו משתווה למעשיו
שאלה
אדם שעובד וכמו שהרב אומר הוא מטפטף טיפה ועוד טיפה את הענין של מעלת והשבות אל לבבך אז אם הוא בעבודה והוא לא חי את הוידעת היום זאת אומרת שאוטומטית הוא עם לב אבן?, אין לו אפילו טיפה של לב בשר גם אם הוא בגלל שהוא עובד פיזית בעבודה
תשובה
כהגדרה מאוד כוללת יש אבן יצוקה ויש אבן גיר, אז גם באבן יש שלבים באיזה אבן הוא נמצא, לא כל הזמן הוא נמצא באבן הקשה, יש לב אבן יותר קשה, ויש לב עם אבן יותר רכה, אז בזמן שהוא מודע לעצמו האבן שלו היא יותר רכה, ובזמן שהוא לא מודע לעצמו אז האבן שלו יותר קשה, כולינו יש לנו לב אבן, להגיע למדרגה שאין לב אבן זה מדרגת יחידי דורות, כמו תמיד המלך לבו חלל בקרבי, בודאי שכל אדם ואדם הוא לפי ערכו אז מדרגת הלב אבן שלו הולכת ומשתנה ובתוך עצמו יש לו זמן שהלב אבן יותר חזק שבו, ויש לו זמן שהלב אבן שלו יותר חלש
שאלה
אני לא הבנתי איך האדם יכול להעיד על עצמו בפשיטות שיש לו טיפה ערכין של לב, שזה באמת וזה לא במחשבה ולא בדמיון
תשובה
לפעמים האדם יש לו עגמת נפש על דבר מסויים גשמי רח"ל על כל צרה שלא תבוא, אז הוא גם מסתפק האם זה רק במוח או גם בלב?, אדם שחי בצורת חיים נכונה והוא עובר באמת צרה משמעותית והוא מסתפק אם זה במוח או בלב אז אולי מרוב צערו הוא השתבש , יש צער במוח שהעיקר הוא במוח שזה לא של הלב?, והא ראיה שהוא מקבל התקף לב, ודאי שיש דברים דקים שאי אפשר לברר ולהרגיש, זה כמו שיש זמן של יום ויש זמן של לילה, ויש זמן שהוא בין השמשות ספק מן היום ספק מן הלילה אז הוא מסתפק אם עכשיו יום או לילה, אבל ברור מה זה הצהריים וברור בזמן שזה כבר תשעים דקות ומאה עשרים דקות לכולי עלמא כבר הגיע הלילה, יש את הדברים שנמצאים בתווך ביניהם שהם יוצרים ספיקות, אז תמיד החכמה היא לקחת ראשית כל את הצדדים הברורים ומתוכם לאט לאט להרחיב את הברירות, לא להסתכל תמיד על החלק הלא מבורר, תמיד ישאר לנו חלק לא מבורר אם בזמן תמיד יש בין השמשות פעמיים ביום, בין היום ללילה ובין הלילה ליום, אז לעולם גם בנפש יש את המקומות האלה, אז מאיפה עבודה צריכה להיעשות? מהזמן שברור, אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה אמור, ברור לך מתי החצות עכשיו, ברור לך מתי הצהריים עכשיו, אפילו אם לא ברור בדיוק מתי הצהריים, מתי החצות, מחלוקותים ג"כ, אבל פחות יותר ברור, כאן ברור ודאי שעכשיו זה לא לילה, כאן ברור עכשיו שזה לא בין השמשות, מתחילים מהמקום הברור, מהברור מגיעים לפחות ברור, אם נתמקד תמיד בחלק הלא ברור אז תמיד ניכנס לשפלות ולעצבות, אנחנו מתחילים עם החלק הברור, וברור לנו גם מה לא ברור לנו, וברור לנו שאנחנו צריכים מהברור לאט לאט להאיר ללא ברור, להזהיר גדולים על הקטנים.
שאלה
התבאר שבנין בית המקדש הוא נקרא על שם צווארך על שם הצואר אז איך זה מסתדר עם ושכנתי בתוכם ובלבבי משכן אבנה שזה בלב האם זה שתי בחינות?
תשובה
בלב זה מקום הכלי שבו האדם מקבל את הדבר, אבל המקום שממנו הוא מקבל את הדבר הוא הנקרא מדרגת גרון, יש את המקום שאליו זה נכנס בפועל, ויש את המקום שממנו הוא מקבל את הדבר, המקום שממנו הוא מקבל את השפע הוא נקרא גרון, המקום שלתוכו הוא מקבל את הדבר זה נקרא לב.
שאלה
מה שרבותינו בעלי המוסר ייסדו את הסדר של לימוד מוסר שהוא מושתת גם כן על וידעת היום והשבת אל לבבך, אז שמה זה שייך יותר לחלק הראשון של האמנתי כי אדבר השינון של הדבר, או שזה שייך יותר ללימוד של דעת, או שזה שניהם
תשובה
החלק שר' ישראל ייסד בעיקר זה לחזור ולשנן את הדברים ובעצם השינון עצמו הוא יכול במדרגה של הרכות של הלשון, והחלק השני שאמר ר' ישראל ללמוד בקול בוכים וכדומה אז זה שייך כבר למקום של הקושי של הדיבור, לאו דווקא קושי במובן של צעקה ושאגה, גם בכי מעומק הלב וכדומה זה עוד סוג של מציאות של קושי, ר' ישראל הציע דרך נוספת שהוא כאשר האדם יש לו קושי בכל דבר מסויים בעבודה אז שילמד את חלקי התורה השייכים לאותו דבר, ומכוח כך מסגולת השפע הנמשך מאותו מקום להאיר לו את חלקי עבודתו שהיא שייכת למדרגת הדעת, אבל לא מצד בקיעות הדעת וחוזק שבדעת, אלא בבחינת יזל מים מדליו שהשפע של המוחין בודאי מוריד לתתא אור מסויים שיסייע לו בעבודה.
שאלה
האם יש קשר בין מדרגה של מסירות נפש לצואר?, מצינו כמה הגבלות כתוב שצואר זה מגביל לבית המקדש, וגם כתוב שיצחק פשט את צווארו וגם נחשון קפץ עד הצוואר
תשובה
נכון מפורש כמו שאמרתם בדברי חז"ל ביצחק שפשט את צווארו על גבי המזבח כי זה מקום כמו שהוזכר מקום נטילת החיות, אז מקום נטילת החיות הוא מקור המסירות נפש, אז יש מה שהאדם מוסר את הנפש שלו מצד קבלת עול, ויש מה שהוא מוסר את הנפש לא למות. בלשון כללית זה נקרא לחיות במסירות נפש או למות על מסירות נפש, לחיות במסירות נפש זה נקרא קבלת עול גמורה ששייכת לצוואר, מוסר צווארו לשחיטה זה קבלת המסירות נפש של המיתה, אמת זה מה שהוזכר דברי חז"ל שמקום החיים הוא מקום הצוואר, ובית המקדש הוא מקום החיים, וכשהוא חרב הוא בבחינת מיתה מעין הצוואר שנחתך שאין מכוח כך שום אפשרות של חיות כי הראש ניתק מן הגוף, אז ממילא מסירות נפש ליטול את החיים נמצא במקום הצוואר, אמת.
שאלה
מה שכתוב הזוהר אומר שהצוואר מגביל להר סיני ולתורה שבע"פ מה השייכות
תשובה כהגדרה כוללת הזכרנו שהצוואר הוא כנגד הפה, זה מקום של גילוי הפה, מקום הר סיני הוא מקום הגילוי של הדברות ותורה שבע"פ היינו הך, אבל מקום הגילוי של הפה מגביל למקום הצוואר, הזכרנו את היסוד, לא נכנסנו לפרטים שבהם אתה עכשיו דן, אבל ההגדרת ההגבלה מיושבת איפה שורש הדברים של דברי חז"ל המפורשים.
שאלה?
תשובה
מקום התכשיטים נמצא במקום הצוואר, הגדרתם תכשיטים של איש ותכשיטים של אשה זה מה שאמרתם?
המשך שאלה
האם גם לזכר יש תכשיטים?
תשובה
אז זה מקרא מלא זה בעצמו מה שהבאתם מה שנאמר ביוסף וישם רביד הזהב על צוארו, אברהם אבינו שאבן טובה היתה תלויה בצווארו של אברהם אבינו וכל המסתכל בה נתרפא, אז מבואר שזה גם תכשיטים לגברים וגם תכשיטים לנשים, ודאי שיש גם מדרגת תכשיט לגברים. הדוגמה היסודית שהגמ' אומרת על וכתתו חרבותם לאתים אז לעתיד לבוא זה אמור להפוך ממדרגת חרבות למדרגת תכשיטים, זה מחלוקת לדינא בגמ' בשבת, אז מבואר כאן שיש תכשיטים, מה שדרך איש לעשות מלחמה ואין דרך אשה לעשות מלחמה אז מבואר כאן שחרבות שעתידים להיהפך לתכשיטים זה תכשיטים של זכר ולא תכשיטים של נקבה, ניתן את הדוגמה השורשית כלומר מקום של מלחמה הוא מקום של המיתה בחינת הצוואר שהוא מקום המיתה, המקום הזה מצד אחד מתגלה בו המיתה, אבל כשנאמר וכתתו חרבותם לאתים היפך על חרבך תחיה אז נהפך הצוואר לשיש וניצל משה רבינו מאותו חרב, אז החרב הזו הפכה להיות על צווארו תכשיט, זה נקרא בעומק תכשיט של זכר שנמצא על מקום הצוואר.
שאלה
מה שהרב אמר לדעת בארץ דרכך שרואים שצריך להשיב את הדעת עד הארץ עד הנפש עד המלכות למה כל הזמן אומרים שצריך להשיב רק אל הלב מה עם להוריד את זה עד לגוף
תשובה
זה שאלה יסודית והתשובה היסודית והברורה שלהוריד אותה עד מדרגת הגוף זה כאשר יהיה פסקה זוהמתם של חטא אדם הראשון שיש דעת טוב ורע, אין בכוחנו היום להפוך את הדעת לדעת טוב, ולכן ארבעה מתו בעטיו של נחש, עד לב בודאי שבדרגתנו להגיע, להגיע למדרגה של בשר גמור אז יהיה במדרגת אליהו וחנוך שלא מתו, לכן נאמר שזה עיקר המדרגה, כמובן שצריך לשלשל אותה גם כן עד כמה שניתן לבארץ דרכך, אבל להגיע למדרגה של מלאה הארץ דעה זה לעתיד לבוא.
שאלה
מה שהרב הרבה פעמים מזכיר שיש להשיב מהמוח ללב ויש אחר כך להשיב את זה בחזרה לשכל האם זה ג"כ המשך של בקיעות הדעת שהוא מעלה את זה בחזרה למוח או שזה עכשיו סתם שהוא מסתכל עכשיו ממבט חדש איך זה נראה אצלו בלב?
תשובה
זה שאלה יסודית ושתי תשובות כמובן נכונות , יש מהלך שכל דבר יש בו אור ישר ואור חוזר אז כמו שהאור ישר היה בתוקף אז גם האור חוזר יהיה בתוקף, ויש מדרגה שלאחר מכן מתהפך סדר הדברים כמו ההבחנה שמתחילה המוח הוא הרב והלב הוא המקבל בבחינת חמה ולבנה, בבחינת זכר משפיע לנקבה, חמה זכר מוח אותם שורש של האותיות משפיע לנקבה שהיא בחינת לבנה כידוע, וכנגד יש הבחנה של אשת חיל עטרת בעלה אז זה הופך להיות שהתלמיד הופך להיות הרב, בהבחנה הזו הלב מלמד את השכל, זה לא מצד החזרה של התוקף של הדבר, שניהם אמרתם רק חידדתי את שניהם ששניהם אמת.
שאלה ?
תשובה
תלוי בכל נפש ונפש ותלוי בכל זמן וזמן באותו נפש, לא כל העיתים שוות, כל אדם צריך את הכל, כמה הוא צריך מכל דבר זה משתנה.
שאלה
הרב אמר שעץ החיים היא יותר גבוה ? אז באיזה מדרגה מדובר שהאדם הגיע לעץ החיים מדובר שהאדם תיקן את כל חלקי הנפש שלו ואז הוא הגיע לעץ החיים או שכל אדם יכול להגיע לעץ החיים?
תשובה
מדובר כאן במקיפים, במוחין שהם מקיפים, במקיפים הוא יכול לגעת בדבר שהוא מעבר למדרגתו, אז במקיפים הוא נוגע, כל אדם שעוסק בכל חלק מדברי תורה הוא עוסק בעץ החיים, התורה לא מקבלת טומאה, אז כל עסק שלנו בדברי תורה הוא לעולם במדרגה של עץ החיים מצד עצם מה שהוא עוסק בו, רק כשזה נכנס לכלי של המקבל אז זה כמו מים נקיים שנכנסים לכלי עכור אז הכלי עכור גורם למים עכשיו שאינם נקיים, אבל כל עסק בדברי תורה זה עסק בעץ החיים, אז משם הוא מושך את השפע, רק בתחילה זה מקיפים הוא צריך להמשיך אותו לתוך הדעת, ולהמשיך את הדעת למקום הפנימיות, אבל נגיעה בעץ החיים במקיפים האדם יכול לעסוק בסוגיות בגבהי מרומים שהרבה למעלה ממדרגתו והם מדרגת עץ החיים, רק אצלו הם נקלטים בעץ הדעת, אבל במה שהוא עוסק הוא עוסק בעץ החיים.
המשך שאלה
כלומר גם אם הוא לומד לא לשמה יש לו נגיעה בעץ החיים?
תשובה
זה גופא הקושי שכשהוא נוגע בעץ החיים שלא לשמה אין לך פגם יותר גדול מזה, הוא עוסק בעץ החיים, התורה עוד פעם היא בטהרתה היא לעולם לא מקבלת טומאה, היא תמיד תשאר במדרגת עץ החיים, היא מתלבשת גם בעץ הדעת, אבל בשורש הדברי תורה עצמם הוא לעולם במדרגה של עץ החיים, כל מי שעוסק בכל דברי תורה לעולם יש לו נגיעה בעץ החיים רק זה מקיפים, אבל זה ההבחנה שלכן הקב"ה שם את להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים שהוא לא יאכל מעץ החיים, כלומר הוא לא משיג את עץ החיים, אם הם עומדים בפניו הוא לא יכול לגעת בהם, אז בשלמא אם אדם יאמר שספר שמולבש בכמה לבושים עדיין העץ החיים פחות גלוי, אבל הוא לוקח את הספרים הכי גבוהים שיכולים להיות, האדם יכול למצוא אותם בכל בית, בכל ספריה גדולה, אין נפק"מ, אבל אפשר למצוא אותם, אז יש כאן גילוי כביכול של אותם ספרים, אבל הוא לא קולט את מה שנאמר שם, בערכו הכל נשאר סוד, אבל אם הוא נוגע בדבר?, הוא נוגע, מה לי מחבק את המלך בלבוש אחד, ומה לי מחבק המלך בלבושים רבים, זה הכל מולבש, אבל האם למעשה הוא אוחז בעץ החיים?, כן, אדם לוקח חמשה חומשי תורה שורש כל התורה הוא אוחז בעץ החיים, אי! זה מלובש בהרבה לבושים, זה מולבש בלבושים אבל יש לו עץ החיים ביד, אבל הוא לא משיג את זה, אז הוא נוגע בעץ החיים והוא צריך להאיר מזה לעץ הדעת ואז להכניס את זה למדרגת אור הפנימי.
שאלה
המהלך של האמנתי כי אדבר זה המהלך של בקיעת הדעת אם זה משהו שהוא לא משיג כל כך הוא יכול לעבוד עם בקיעת הדעת והאם הוא יכול לעבוד עם האמנתי כי אדבר בדבר שהוא לא משיג כל כך זה עדיין אור מקיף?
תשובה
זה שאלה ברורה ויסודית מאוד ונגדיר תשובה מאוד מאוד ברורה, כל דבר שהאדם רוצה לעבוד אתו בוידעת היום והשבות אל לבבך שיקח רק את הדברים שהם פשוטים אצלו, מדגישים את הלשון שהם פשוטים אצלו, כל דבר שהוא לא פשוט אצלו הוא עדיין לא במדרגה להשיב אותה אל הלב, אבל כל אחד מאתנו יש את החלקים הפשוטים, ויש לו את החלקים המורכבים יותר, ויש את החלקים שאנחנו לא מבינים, אז כשבן אדם רוצה ללכת בנפלאות וגדולות הוא מנסה להעתיק מהמוח ללב דברים מופלגים שהוא עצמו משיג אותם חלקית או כמעט לא משיג אותם, אבל הצורה הנכונה האמיתית למעשה כל אחד ואחד מאתנו יש לו חלקים שבהם הוא יש לו השגה פשוטה, בפשיטות הכי גמורה שיכולה להיות לפי ערכו, במה שיש לו פשיטות של השגה את אותו דבר הוא ינסה להשיב אל הלב, דבר שהוא איננו פשוט אצלו הוא לא יכול להשיב את זה ללב, כשזה לא פשוט אצלו, בערכו זה עדיין מעורב טוב ורע, אם זה מעורב טוב ורע והוא ישיב אותו ללב זה רע שהוא יפגוש אותה אחר כך.
שאלה
כל דבר שפשוט אפשר לעבוד עם שני המהלכים של האמנתי כי אדבר וגם בקיעות הדעת?
תשובה אבל עוד פעם מה שפשוט בשניהם הן בצד הפה והן בצד הצוואר, רק מה שפשוט, חוזרים ומדגישים ומדגישים, רוב רוב הטעויות של בני אדם נובעים מזה שהם מנסים, ביחס לסוגיא דידן, יש טעויות שלא קשורות לסוגיא דידן, אבל בסוגיא דידן שמנסים להעתיק מהמוח ללב דברים שהמוח עדיין לא פשוט בהם, רק רק מה שפשוט.
שאלה
עכשיו בשער הנ' שעכשיו מאיר האור ההשתוות של כולם בין פשוטי העם בין הגדולים בין הקטנים מאיר בכולם אור ההשתוות אז סימן שהאין עוד מלבדו הפשוט הזה זה העבודה עכשיו ואם זה העבודה אז זה הדבר שהכי לא פשוט להשיג אותה?
תשובה
כי הכלים לא פשוטים, אז עוד פעם שילך לדברים שפשוט לו שהם פשוטים אצלו, חוזרים כל הזמן לפשוט שפשוט אצלו, השאלות האלה יכולות לחזור אצל כל אדם בכל מדרגה שלא תהיה, והעצה לצאת מכל השאלות האלה היא כל הזמן לחזור על הפשיטות המושגת, כל אחד לפי ערכו יש אחד שלא מצליח לקלוט את האין עוד מלבדו בשבילו זה לא פשוט זה הכי מורכב שיכול להיות, כל אחד במדרגתו שלו מה שהוא פשוט אצלו על זה בנוי כל יסוד העבודה, אם לא אז בונים מגדל הפורח באויר, הכל בנוי על מה שפשוט, מנסים לחזור על היסוד הזה כל פעם מזויות אחרות, אני שומע כל כך הרבה שאלות וכל כך הרבה בלבולים, אם היה דבר אחד ברור לבני אדם שעובדים על מה שפשוט ומרחיבים כל פעם מעט את הפשוט תשעים אחוז מהשאלות היו נופלים, רק כל הזמן מנסים לקפוץ שתי מדרגות או ללכת מראש ללא פשוט ואז כל הזמן מתחיל הקשיים, אם הוא היה מרחיב מעט את הפשוט הסיכוי ליפול משם היא מאוד מאוד נמוך, על הכל צריך תפילה וסייעתא דשמיא אבל מעיקרא הסיכון שהוא יפול משם הוא מאוד נמוך, זה כל סוד העבודה רק קשה לבני אדם להסכים לקבל את הפשוט שיש לו, הוא מיד רוצה יותר מזה, במילה אחרת הוא רוצה גאווה, אבל כשאדם מסכים לקבל את הפשוט שיש לו ומשם להתקדם זו הדרך לכו בו למעשה, כל אחד בפשוט שלו
קטגוריות
