הדרכה ללימוד מוסר [#19147]

[נשמטו כמה שו"ת כאן מהתמליל]
שאלה: אם אדם רוצה לבנות עצמו ע"י לימוד מוסר, מה המהלך?

אין מהלך אחד ללמוד מוסר, ברור לכל בר דעת. מהלך של לימוד המוסר יש בו כמה חלקים. הגדרה החיצוניות של מוסר הוא ללמוד מוסר בהתפעלות, כדי שלא ירדם, כי מי שלא לומד [בהתפעלות], לבסוף הוא נרדם. וזה סיבה חיצונית מאד מאד. זה סיבה חשובה לעצמה, כדי שלא ירדם. אבל, סיבה פנימית של לימוד מוסר זה כמו מים שחקו אבנים, כל פעם עוד ועוד נקודה. מצד כך בדברי ר' ישראל מסלנט מבואר נקודה שורשית מאד, שלאו דוקא צריך ללמוד אותו סוגיא בעומק וללבן אותו, אלא עצם ההתפעלות לעצמה מטהר ולאט לאט מזכך הנפש, אפילו אם הנושא שהוא לומד אינו בדיוק למצבו. עצם התפעלות לאט לאט מזככו, כל פעם עוד טיפה ועוד טיפה. מלבד כך הוא כותב שיש סגולה ללמוד את אותו ענין שהוא לקוי בו, והאור של התורה של אותו ענין מסייע אותו. אבל זה חלק אחר של לימוד מוסר. חלק התפעלות של לימוד מוסר הוא עצם ההתפעלות לעצמה, בהתעוררות ובקול בוכין, ולאט לאט מים שוחקים עם אבנים עוד טיפה ועוד טיפה. לכן נקודה יסודית מאד אצל ר' ישראל סלנטר הוא לא שם דגש על איזה נושא במוסר שהוא לומד. וזה נפקא מינה עצומה. זה לא משנה אם פעם בספר הזה ופעם בספר הזה, אלא כל פעם הוא צריך להגיע להתפעלות. מצד נקודה הזו יש סברא לומר למה לא להחליף ספרים. מצד ההתפעלות בלבד יכול להחליף הספרים שהוא לומד. אבל צריך להבין שיש התפעלות רועשת ויש התפעלות שקטה. ההתפעלות הרועשת מגיע מחיצוניות הלב והוא כמעט לא ישפיע על הלב. אבל התפעלות דקה ועדינה והיא חדה יותר והיא חודרת פנימה. פוק חוזי שבנ"א לומדים בהתפעלות הרועשת, לא שיש הרבה מזה אבל יש, ועדיין רמת ההשפעה עליהם מזה היא מאד חלושה. זה כמו כל התפעלות חיצונית על דבר יפה או דבר חדש, רואה ומתפעל. אבל ההתפעלות שעליה דיבר רב ישראל סלנטר הוא התפעלות שקיטה שהוא דבר מאד, שהוא להגיע להשקטה פנימית, ולאט לאט מים שחקו אבנים. זה דבר עדין שקשה להסביר אותו, זה לא סתם התפעלות אלא התפעלות שקיטה. כמו שהחזון איש הסתכל בפרח והעיד על עצמו שהגיע כמעט להתעלפות. זה לא היה התפעלות חיצונית, הוא היה מאד מאד שקט. בודאי שרבי ישראל סלנטר דיבר על התעוררות וקול בוכין, ואצל רוב בנ"א כשהם עושים זאת, הם מרגישים רק התפעלות חיצונית, אבל זה לא יעורר אצלם התפעלות פנימית. צריך שההתעוררות החיצונית יביא להתפעלות פנימית, מכח מה שהוא חוזר על הדברים עוד פעם ועוד פעם. מה עשה רבי ישראל סלנטר, הוא חזר על המאמר חז"ל מאן דיליף קטלא וכו', וחזר על הדברים עוד פעם ועוד פעם והתפעל, ומכח כך הגיע להתפעלות שקיטה.

שאלה: האם ראיית דברים חדשים יכול להוליד התפעלות יותר ממי שהוא חוזר עוד ועוד על אותם דברים?
תשובה: בודאי שדבר חדש יכול להוליד התפעלות, אבל זה יהיה התפעלות חיצונית. רק שחוזר על אותו דבר הרבה פעמים עוד ועוד, זה התפעלות חזקה ושקיטה. כל דבר פעם חדש לגמרי היא גם כן מועיל להתפעלות, אבל היא מועיל הרבה פחות.
.....
שאלה: מוסר בהתפעלות דוקא ע"י שהאדם לומד עם עצמו, או שיכול להיות על ידי שמיעת שיחות הרבה פעמים ממשפיע אחד, פעם אחר פעם - האם זה גם טוב?
תשובה: בודאי שכל דבר שיש בו התעוררות בשיעור הנכון, הוא טוב. אבל ר' חצ'קל עצמו אמר שיש אנשים ששומעים שיחות ממנו כבר עשרות שנים, ושהם לא יתחילו להבין על מה הוא מדבר בכלל. זאת אומרת שעצם זה שהאדם שמע לר' חצ'קל, שהאדם שמע אדם קדוש שחי את עומק לבבו עם הרבש"ע והוא חי בעומק אמונה, והוא מדבר, בודאי שזה ישפיע עליו לטובה. השאלה הוא על איזה רמה של השפעה אנחנו מדברים. כל אדם ששומע כל עובד ה' פנימי וצדיק שמדבר, בודאי שאיזשהי קליטה של קדושה תהיה הנפש. אבל זה לא ישתנה את כל חייו מקצה אל קצה. לפעמים אם יש לו אמונת חכמים מאד עצומה ושותה את כל דבריו ממש בצמא, אז זה חודרת לעומק לבבו ובוקע. אבל ברוב המקרים, זה רק יעורר אותו בזמן הוא מעורר אותו אבל לא לאחר מכן. כמו אחר מעמד הר סיני, שהיה בה קדושה עיקר האור נסתלקה. בודאי שנשאר איזה רשימו מן האור והקדושה לא פג לגמרי, אבל עיקר הקדושה נסתלקה. כל התעוררות הבא מבחוץ, היחס שיכנס פנימה הוא יותר מצוצמם. העצה לפעמים הוא לשמוע למי שאוהב לשמוע אותו ואז לעורר מתוך עצמו והוא לומד איך לעורר עצמו. אבל לעורר עצמו רק מבחוץ, בדרך כלל זה לא בונה אותו.

שאלה: האם יש מהלך להגיע מלימוד התורה לבנין עצמו?
תשובה: להגיע לכך רק על ידי לימוד תורה, זה כמעט לא שייך לשום אדם. אמנם הדרך קיימת, והדוגמא הבהירה לכך היה החזון איש, שלמד תורה לשמה והתפלל מעומק לבבו ובהשתפכות הנפש ובאימוץ כל כוחותיו, והעיד על עצמו שהוא השקיע יותר כוחות בתפילה מעמל התורה שלו, וידוע שהוא למד בעיון דברי אגדה כמו שלמדו בעלי עיון את הש"ס - אז הוא הגיע, יש כזה דרך, אבל זה היה מתוך לימוד התורה לשמה ובמסירות נפש ובתפילה ובהתאמצות רבה. אבל כמעט אין בנ"א שיכולים לדרוך בדרך הזה. זה דרך, אבל זה לא דרך כבושה לרבים, זה נקרא אורח. רוב בנ"א אינם יכולים לבנות חייהם בצורה כזה.
מכאן ואילך, יש הרבה דרכים איך לעבוד הקב"ה, וכל אדם צריך לחפש מהו הדרך הקרובה איליו, ללמוד את אותו דרך ביסודיות, ללמוד הספרים על הענין, ולהתפלל להקב"ה כל הזמן שהוא לא יטעה, שיעמידו על האמת. באופן כללי הוא מסדר לעצמו סדר של עבודה כללית, על אף שהוא יודע בודאות שזה לא מדויק ממש ואין לו בהירות גמורה, אבל יש בהירות מסוימת, וכך הולכים צעד אחרי צעד. וכל שיש לו סייעתא דשמיא, אז הדברים מקבלים בהירות מתוכו. או מאנשים אחרים שזכו לברר אותה.