איך אברך בונה את יחידיותו בתוך חיי ציבור ובחיי כולל [#19154]

שאלה: תמיד שומעים הכלל שכל אדם צריך להיות "יחיד" ולבנות את עולם הפנימי שלו ולבנות את נפשו הפרטי ולא לזרום עם עם כל העולם, וצריך כל אדם ובפרט כל בן תורה להיות יחיד לעצמו. השאלה הוא שכל אדם כאן ב"ה נמצא בכולל כל היום, ויש לו את ג' סדרי הכולל שצריך להשקיע כל הזמן בלימודים של מסגרת הכולל, וא"כ איך כל אדם יכול להיות יחיד בתוך חיי הכולל שהוא נמצא בו.

בלשון הגמ', זה "שבור את החבית ושמור את יינה". זה שאלה מורכבת מאד. אין תשובה חדה מה האדם צריך לעשות במעשה בפרטות. אבל נצייר תמונה מאד כללי. "לעולם אל ישנה האדם מן המקום", כל השינויים שהאדם עושה, ככל שהם יותר פנימיים הם פחות נשפעים מהחוץ וממה שאחרים אומרים. לא תמיד האדם מסתדר עם החוץ. נקח דוג' בהירה, היה החזון איש, שכתב על עצמו שהוא הסתגר עצמו ולמד לבד, הוא היה טיפוס קצת שונה מהציבור. כמעט לא היה לו חברותות, רק אח"כ למד עם בחורים בפניביזה כשהגיע לבני ברק ואז היה שינוי, אבל לא למד בישיבות כיודע. אני לא אומר זאת, החזון איש אמת זאת, שלא כל אדם צריך לעשות אותו דבר בדיוק, כל אדם צריך להתאמץ להיות קצת שונה, ולא לשעבד עצמו בדיוק לכל מה שקורה בסביבותיו. לפעמים האדם אינו יכול להיות להמשיך במקום שהוא גר. האדם לא מחויב לגור שהכל בנוי באותו מהלך בדיוק. לפעמים האדם לא תמיד יכול לעשות זאת והוא צריך לגור באיזה מקום. יש שאלות מורכבות, ויש הרבה סיפורים כזה, אבל כצורה כללית של חיים, האדם צריך לחפש לעצמו המקום שהוא הכי קרובה לנפשו שאפשר לו לחיות שמה, וגם להיות מעט קצת שונה מהמקום, בגבולות האויר שמה. זהו החיים.
שאלה: איך האדם בונה את היחודיות שלו?
תשובה: לא נראה שכדאי ליכנס לזה, יש הרבה שיעורים על זה. אפילו רק בשבוע הזה היה כמה חלקים בזה, שאי אפשר עכשיו לחזור על כל המהלך.