שאלה:
שאלה: איך להתייחס להרבה מאמרי חז"ל ששומעים שמפחידים מאד את הנפש, לדוג' כל הכועס כאילו עובד ע"ז, או כל העונה אמן בכל כוחו הוא בן עוה"ב או כל האומר אשרי ג' פעמים הוא בן עוה"ב, ומשמע מזה שאם לא עושים כן אז הוא לא בן עוה"ב, ואז כשאדם אינו אומר אשרי ג' פעמים בכל יום אז הוא מרגיש שמאבד בזה העוה"ב. איך צריכים להתייחס למאמרי חז"ל אלו שמפחידים הנפש שלו.
תשובה:
נחלק. בדוגמא שהזכרתם של כל הכועס, שם חז"ל אמרו להדיא כל הכועס. ומה שאמרו חז"ל כל העונה אמן בכל כוחו, לא אמרו שמי שלא עונה אמן אין לו עוה"ב, רק מי שכן עושה, הוא שייך לעוה"ב, לא שאם לא עושים כן אז אין לו עוה"ב. חז"ל מדברים על צד החיובי שבדבר, ולא שזה הדרך היחידה להגיע לעוה"ב, יש הרבה דרכים להגיע, ולא אומרים שרק מי שעושה כן הגיע ומי שלא עושה כן לא הגיע. א"כ יש לחתוך בסכינא חריפה את דברי חז"ל, האם הם אמרו בבירור שרק אם עושה כך וכך יהיה כך, ואם לא עושה כך וכך יהיה כך? הרבה פעמים המפרשים אומרים שהלשון "כל" בחז"ל הוא לאו דוקא, ויש דוגמאות רבות מאד.
אבל נחזור לעצם נקודת השאלה, אם ברור שחז"ל אמרו שזה מדרגתו, כך יהיה מה יהיה איתו. מי שקולט הדברים של חז"ל אלו, באמת יש לו יראה מזה. אנחנו לא באנו לברוח מהיראה. רק כמובן שצריכים להתייחס ליראה בשום שכל בשיעור הנכון עם אהבה ושמחה. היא גופא מה שנשאל להחזון איש מהי המטרה של מאמרי חז"ל שאלו שגורם פחד להאדם, והחזון איש השיב שחז"ל אמרו הדברים גופא שתפחד, אין הכי נמי.
שאלה: ומה היחס של האדם אם ראה או שמע דברים מבהילים מהספרים קדושים כגון ספר ראשית חכמה ומסכת חיבוט הקבר ומסכת גהנים וכדו' וזה מאד מזעזע הנפש שלו – האם צריך להסיח דעת מהדברים אלו?
תשובה: זה מעשה ידוע עם הגר"א ותלמידו ונשתמש בו כדוגמא יסודית. כידוע מאד שהגר"א דיבר מאד על מסכת גהנים וחיבוט החבר וכדו', והיה לו תלמיד אחד שנחלש דעתו מזה ונעשה חולה מזה, והגר"א שילח לו שיאמרו לו, שכל מה ששמעת ממני ומה שאמרתי, הוא באמת נכון, אבל כשאמרתי הדברים לפניך, זה "יסורין ממרקים". אם עושים תשובה ויסורים ממרקים, אז לא צריך להגיע לשם. כל מאמרי חז"ל אלו, צריך להבין ראשית, שצריכים להזדעזע מהדברים, כמובן בשיעור הנכון. בהדגשה – בשיעור הנכון. שאם זה מעבר השיעור הנכון, אז יש שמגיעים למצבים מאד קשים. אבל אם אדם רוצה לבנות את הלכתחילה של הדברים בלי ליכנס לבעיות, מידי פעם הוא צריך ללמוד כל מאמרי חז"ל האלה, לא שצריך לראות את כולם בבת אחת, אלא כל איש לפי ענינו, כל אדם ממוצע צריך שיהיה לו מקום שהוא באמת יפחד מאד ממאמרי חז"ל. עוד פעם, זה צריך להיות בשיעור הנכון. האם אדם חושב שכל החיים הוא טוב וכשהוא יגיע לב"ד של מעלה אז הכל יתקע? לא. מי שיודע האמת יודע שיש מאמרי חז"ל, יש יראת העונש, יראה תתאה, שבאמת צריך לבנות אותה. אבל אין כוונת הדבר שהאדם צריך לעסוק רק בזה. אלא כמו שאמר הגר"א, כל מאמרי חז"ל על מסכת גהנים וכו' הם אמיתים, אבל מצד שני אם מקבל יסורין מידיעות הללו ועושה תשובה, אז הוא ינצל מכל זה. זה באמת מפחיד, אבל בידו לשלוט האם הוא יגיע למקום המפחיד הזה או לא.
שאלה: מה הפשט ב"כל המתבייש מוחלין לו כל עוונותיו", האם רק ע"י בושה סגי ואין צריך לעשות תשובה?
תשובה: רק עם התשובה, לא שבושה בלי תשובה מוחלין כל עוונותיו. צריך כל ד' חילוקי הכפרה. לאחר שמקבל כפרה ע"י ד' חלוקי כפרה אז צריך מחילה וזה ע"י בושה.
אבל נחזור לעצם נקודת השאלה, אם ברור שחז"ל אמרו שזה מדרגתו, כך יהיה מה יהיה איתו. מי שקולט הדברים של חז"ל אלו, באמת יש לו יראה מזה. אנחנו לא באנו לברוח מהיראה. רק כמובן שצריכים להתייחס ליראה בשום שכל בשיעור הנכון עם אהבה ושמחה. היא גופא מה שנשאל להחזון איש מהי המטרה של מאמרי חז"ל שאלו שגורם פחד להאדם, והחזון איש השיב שחז"ל אמרו הדברים גופא שתפחד, אין הכי נמי.
שאלה: ומה היחס של האדם אם ראה או שמע דברים מבהילים מהספרים קדושים כגון ספר ראשית חכמה ומסכת חיבוט הקבר ומסכת גהנים וכדו' וזה מאד מזעזע הנפש שלו – האם צריך להסיח דעת מהדברים אלו?
תשובה: זה מעשה ידוע עם הגר"א ותלמידו ונשתמש בו כדוגמא יסודית. כידוע מאד שהגר"א דיבר מאד על מסכת גהנים וחיבוט החבר וכדו', והיה לו תלמיד אחד שנחלש דעתו מזה ונעשה חולה מזה, והגר"א שילח לו שיאמרו לו, שכל מה ששמעת ממני ומה שאמרתי, הוא באמת נכון, אבל כשאמרתי הדברים לפניך, זה "יסורין ממרקים". אם עושים תשובה ויסורים ממרקים, אז לא צריך להגיע לשם. כל מאמרי חז"ל אלו, צריך להבין ראשית, שצריכים להזדעזע מהדברים, כמובן בשיעור הנכון. בהדגשה – בשיעור הנכון. שאם זה מעבר השיעור הנכון, אז יש שמגיעים למצבים מאד קשים. אבל אם אדם רוצה לבנות את הלכתחילה של הדברים בלי ליכנס לבעיות, מידי פעם הוא צריך ללמוד כל מאמרי חז"ל האלה, לא שצריך לראות את כולם בבת אחת, אלא כל איש לפי ענינו, כל אדם ממוצע צריך שיהיה לו מקום שהוא באמת יפחד מאד ממאמרי חז"ל. עוד פעם, זה צריך להיות בשיעור הנכון. האם אדם חושב שכל החיים הוא טוב וכשהוא יגיע לב"ד של מעלה אז הכל יתקע? לא. מי שיודע האמת יודע שיש מאמרי חז"ל, יש יראת העונש, יראה תתאה, שבאמת צריך לבנות אותה. אבל אין כוונת הדבר שהאדם צריך לעסוק רק בזה. אלא כמו שאמר הגר"א, כל מאמרי חז"ל על מסכת גהנים וכו' הם אמיתים, אבל מצד שני אם מקבל יסורין מידיעות הללו ועושה תשובה, אז הוא ינצל מכל זה. זה באמת מפחיד, אבל בידו לשלוט האם הוא יגיע למקום המפחיד הזה או לא.
שאלה: מה הפשט ב"כל המתבייש מוחלין לו כל עוונותיו", האם רק ע"י בושה סגי ואין צריך לעשות תשובה?
תשובה: רק עם התשובה, לא שבושה בלי תשובה מוחלין כל עוונותיו. צריך כל ד' חילוקי הכפרה. לאחר שמקבל כפרה ע"י ד' חלוקי כפרה אז צריך מחילה וזה ע"י בושה.
קטגוריות
