בענין תענוג ולשמה [#19170]

זה לא סותר למה שהרב אמר שבלשמה צריך שלא יהיה תענוג?

הזכרנו זאת בהבלעה בנקודה שהוזכר האגלי טל של ההגדרה שלו, שאתה שואל אז אני יחדד את נקודת הדבר. מה שהוזכר דברי הנפה"ח שלעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. אם אפשר שאדם יחיה כולו לשמה אז אין מקום לכל מהלך הדברים שאמרנו עכשיו, אבל כיוון שיסדו לנו רבותינו, הנפה"ח ועוד, שלעולם נמצא בנקודת הנפש נקודה של לשמה ונקודה של שלא לשמה, מהו השלא לשמה הדק ביותר, להתענג מהדבר עצמו, זהו השלא לשמה הדק. כן, האדם לא נברא אלא להתענג על הוי"ה, ומה השלא לשמה הגמור שבדבר, עצם הרצון להתענג ממנו ית"ש זה השלא לשמה. אז תמיד האדם צריך לשמר לעצמו שלא לשמה, רק יש לו בחירה איזה שלא לשמה הוא משמר, האם הוא משמר לעצמו את השלא לשמה של הכבוד וכדומה, שזה העולם החיצוני, או שהוא משמר לעצמו את השלא לשמה של נקודת התענוג. ותמיד יש תנועה באדם מלשמה ושלא לשמה וחוזר חלילה, כל מה שדיברנו זה תנועה מלשמה והשלא לשמה, והשלא לשמה שלו שיהיה נקודת העונג ולא נקודות אחרותשובה:
אז עוד פעם א"כ תשובה לשאלתכם, אין לשמה גמור, וכיוון שאין לשמה גמור, אז יש שלא לשמה, והשלא לשמה הדק ביותר הוא עונג, ועל זה נבנה כל מהלך הדברים שנאמר.