שאלה:
הרבה פעמים הקושי לעזוב את הנקודה התחתונה בגלל שהוא לא רואה את הנקודה העליונה כי הוא לא נמצא שם. אז להתנתק ממקום שאתה מכיר אותו וללכת למקום שאתה לא מכיר אותו.
תשובה:
זה ניסיון של אברהם אבינו אל הארץ אשר אראך שלא ידע, אבל עד"כ בצורת עבודת האדם עובדים במדרגה יותר נמוכה ממה שאתם אומרים, שעובדים בצורה שיש רצוא ויש שוב, אז הוא מכיר את המקום הזה מכח הרצוא, ואם הוא מרחיב תמיד את הרצוא ומקטין את השוב, אז אחרי זה לעלות לרצוא שזה יהפוך להיות השוב שלו והוא יגלה שמים חדשים, אז הוא לא עולה למקום שהוא לא מכיר, הוא עולה למקום שכבר זמן וזמנים טובא הוא הרחיב אותו בהדרגה, באופן הזה אז הקושי שאתם מציירים הוא הרבה הרבה יותר קטן.
שאלה: ואז בא השלב של הכריתה.
תשובה: ככל שאדם יותר גבוהה יש לו כח לכרות יותר מהר, ככל שאדם יותר קטן הוא כורת פחות. ככל שאדם מדומיין אז הוא כורת מהר ונשאר בלי כלום.
שאלה: אם אדם כורת את המקודם אז בשעת נפילה אין לאן לחזור.
תשובה: אם מדברים ברצוא ושוב בנפש, אז לא כורתים כי זה השוב שלו, אם מדברים באופן שזה הפך להיות משמי שמים שמים, והפך להיות ארץ חדשה, זה עיקר מקומו. מה יקרה באותו מקום שהוא כן יפול, שזה דובר בארוכה לעיל, הוא בעצם נכרת משם, אבל למעשה הוא משייר לו מקום שהוא יוכל לחזור לשם, אפילו שהוא נכרת. עכשיו זה לא מקומי, אבל אני יכול לחזור למקום שאינו מקומי. זה שני תפיסות בנפש. יש מה שהאדם מתכחש לכל נקודת העבר בעינו?, אז הוא לא יוכל לחזור לשם לעולם, ויש אופן שהאדם בעצם נכרת מאותו מקום, ואפילו שהוא נכרת מאותו מקום, וודאי, באופן של ביקור, הוא יכול לחזור ולהיכנס לשם. ניתן דוגמא בעלמא, כלה רדופה לילך לבית אביה, מה שהיא רדופה לילך לבית אביה, הפשט שהיא תופסת את זה באופן שזה נפילה לשם או שזה מקומה, זה מקומה, אז היא לא התנתקה. אבל אם באופן, על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, נו, ומה עם כיבוד או"א, אז מידי פעם חוזרים. זה נקרא מקום שאני יכול לחזור לשם, אבל זה כבר לא המקום שלי, המקום שלי הוא כבר במקום אחר. אין כוונת הדבר שאני גם לא יגיע לנקודה התחתונה, או באופן לצורך אחרים כמו שהוא שאל מקודם, או באופן של נפילה כמו שאתם אומרים עכשיו. מה שאומרים לכרות ברית אין הכוונה שלעולם, זה לא מצרים שיש איסור לחזור ולגור שם, אפילו במצרים עצמו האיסור רק לחזור ולגור, אבל חייב שאם יכנס לשם לא לשם מגורים מותר, גם מגורים הרי הרמב"ם גר ויש שאלות איך עשו זאת, אבל זה לא ניתוק מוחלט, הלא יוסיפו לראותם מעתה ועד עולם לא יוצר ניתוק מוחלט לגמרי, רק שזה אינו מקומי, האם אני יכול לחזור לשם באיזשהו שיעור מסיבות מסוימות נצרכות, התשובה היא כן.
תשובה: בכללות יש בזה שתי כוחות, ראשית כל צריך להבין שהמושג שנקרא עבר הוא רק קיים במושג שנקרא נפש [כנראה צ"ל זמן]. יש עולם שנה נפש. בעולם אין עבר, ובנפש אין בעומק עבר. בזמן יש מציאות שנקרא עבר הווה ועתיד. וכיוון שהאדם תופס את עצמו רק במערכת של זמן, אז לכן הנפש קשורה לעבר, אבל שהאדם תופס שהזמן רק לבוש לנפש, אבל עצמיות הנפש היא מעבר לעבר הווה ועתיד, אז מה לי אם זה היה עבר. כמו שאם זה נמצא בהווה הוא יכול להיות קשור, אז גם בעבר הוא יכול להיות קשור. אבל סכ"ס יש לו לבוש של זמן, ומצד הלבוש של זמן אז העבר עד"כ נעשה יותר חלש ממציאות של הווה, אבל בעצם מצד מדרגת הנפש עצמה יש לו עבר גמור שאצלו זה הווה.
שאלה: אדם שנהג הנהגת קדושה, ועכשיו במקום החדש לא נוהגים זאת וקשה לו להתנתק מזה, איך יכול להתמודד עם זה.
תשובה: אתם שואלים שאלה באופן שהעבר באמת יותר גבוהה מהווה בנקודות מסוימות, זה עומק הגדרת השאלה. אז אם הוא יכרות את עצמו לגמרי מהעבר אז נקודת ההווה שלו תהיה יותר קטנה. אתם שואלים שאלה נכונה. עד"כ, האדם צריך למצוא לעצמו הווה בנקודה אחרת שיוצרת תוקף חזק שתשלים את נקודת החסר. מיניה וביה הרי יש כאן בעיה של חסר, גם בלי ההגדרה של בעיה של הווה ועבר, סתם יש כאן בעיה עכשיו שהנפש חיה במציאות שחסרה, אז אתה דן עכשיו ביחס לכך שהוא צריך להיות קשור לעבר, צריך למצוא נקודה שתשלים את אותה נקודה, צריך למצוא הווה מול אותה של עבר. ובאופן המסוים שעדיין נקודת העבר קיימת ואין לו צד של השלמה מסוימת, זה דבר דק בנפש, אבל שנקודת הקשר שבדבר היא ממוצת לאותה נקודה ולא מתפשטת. עד"כ שיש לאדם קשר לדבר מסוים והסיבה מקשרת אותו לנקודת הפרט, אבל זה רק החוט המקשר, אחרי שיש חוט מקשר עכשיו למה הוא קשור – הוא קשור עכשיו לכלל כל המציאות שהייתה שם. וממילא זה מחזיר אותו לגמרי לעולם הקודם. גם באופן שיש לאדם צורך מסוים להיות קשור לדבר מסוים כמו שהזכרתם באופן מסוים, זה לא יהפוך להיות חוט המקשר, אלא שיהיה קשור לנקודה הזו בלבד. אבל בשביל צריך המון בירור בנפש שיהיה ברור לו מה כל המרכיבים שיש שם, מה הטבע הפשוט שלו למה הוא נקשר, מה הצורך של הדבר באמת להתקשר, ולפי זה ממה לכרות ברית בעומק נפשו, ואת איזה נקודה להשאיר, אבל לרוב בנ"א זה יהיה מאוד קשה כי זה דקויות של הנפש.
דע.את.מידותיך.הדרכה.מעשית.אש.גאוה_010_מים.דרוח.דאש.תענוג.בכל.תנועה.קלה
שאלה: ואז בא השלב של הכריתה.
תשובה: ככל שאדם יותר גבוהה יש לו כח לכרות יותר מהר, ככל שאדם יותר קטן הוא כורת פחות. ככל שאדם מדומיין אז הוא כורת מהר ונשאר בלי כלום.
שאלה: אם אדם כורת את המקודם אז בשעת נפילה אין לאן לחזור.
תשובה: אם מדברים ברצוא ושוב בנפש, אז לא כורתים כי זה השוב שלו, אם מדברים באופן שזה הפך להיות משמי שמים שמים, והפך להיות ארץ חדשה, זה עיקר מקומו. מה יקרה באותו מקום שהוא כן יפול, שזה דובר בארוכה לעיל, הוא בעצם נכרת משם, אבל למעשה הוא משייר לו מקום שהוא יוכל לחזור לשם, אפילו שהוא נכרת. עכשיו זה לא מקומי, אבל אני יכול לחזור למקום שאינו מקומי. זה שני תפיסות בנפש. יש מה שהאדם מתכחש לכל נקודת העבר בעינו?, אז הוא לא יוכל לחזור לשם לעולם, ויש אופן שהאדם בעצם נכרת מאותו מקום, ואפילו שהוא נכרת מאותו מקום, וודאי, באופן של ביקור, הוא יכול לחזור ולהיכנס לשם. ניתן דוגמא בעלמא, כלה רדופה לילך לבית אביה, מה שהיא רדופה לילך לבית אביה, הפשט שהיא תופסת את זה באופן שזה נפילה לשם או שזה מקומה, זה מקומה, אז היא לא התנתקה. אבל אם באופן, על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, נו, ומה עם כיבוד או"א, אז מידי פעם חוזרים. זה נקרא מקום שאני יכול לחזור לשם, אבל זה כבר לא המקום שלי, המקום שלי הוא כבר במקום אחר. אין כוונת הדבר שאני גם לא יגיע לנקודה התחתונה, או באופן לצורך אחרים כמו שהוא שאל מקודם, או באופן של נפילה כמו שאתם אומרים עכשיו. מה שאומרים לכרות ברית אין הכוונה שלעולם, זה לא מצרים שיש איסור לחזור ולגור שם, אפילו במצרים עצמו האיסור רק לחזור ולגור, אבל חייב שאם יכנס לשם לא לשם מגורים מותר, גם מגורים הרי הרמב"ם גר ויש שאלות איך עשו זאת, אבל זה לא ניתוק מוחלט, הלא יוסיפו לראותם מעתה ועד עולם לא יוצר ניתוק מוחלט לגמרי, רק שזה אינו מקומי, האם אני יכול לחזור לשם באיזשהו שיעור מסיבות מסוימות נצרכות, התשובה היא כן.
תשובה: בכללות יש בזה שתי כוחות, ראשית כל צריך להבין שהמושג שנקרא עבר הוא רק קיים במושג שנקרא נפש [כנראה צ"ל זמן]. יש עולם שנה נפש. בעולם אין עבר, ובנפש אין בעומק עבר. בזמן יש מציאות שנקרא עבר הווה ועתיד. וכיוון שהאדם תופס את עצמו רק במערכת של זמן, אז לכן הנפש קשורה לעבר, אבל שהאדם תופס שהזמן רק לבוש לנפש, אבל עצמיות הנפש היא מעבר לעבר הווה ועתיד, אז מה לי אם זה היה עבר. כמו שאם זה נמצא בהווה הוא יכול להיות קשור, אז גם בעבר הוא יכול להיות קשור. אבל סכ"ס יש לו לבוש של זמן, ומצד הלבוש של זמן אז העבר עד"כ נעשה יותר חלש ממציאות של הווה, אבל בעצם מצד מדרגת הנפש עצמה יש לו עבר גמור שאצלו זה הווה.
שאלה: אדם שנהג הנהגת קדושה, ועכשיו במקום החדש לא נוהגים זאת וקשה לו להתנתק מזה, איך יכול להתמודד עם זה.
תשובה: אתם שואלים שאלה באופן שהעבר באמת יותר גבוהה מהווה בנקודות מסוימות, זה עומק הגדרת השאלה. אז אם הוא יכרות את עצמו לגמרי מהעבר אז נקודת ההווה שלו תהיה יותר קטנה. אתם שואלים שאלה נכונה. עד"כ, האדם צריך למצוא לעצמו הווה בנקודה אחרת שיוצרת תוקף חזק שתשלים את נקודת החסר. מיניה וביה הרי יש כאן בעיה של חסר, גם בלי ההגדרה של בעיה של הווה ועבר, סתם יש כאן בעיה עכשיו שהנפש חיה במציאות שחסרה, אז אתה דן עכשיו ביחס לכך שהוא צריך להיות קשור לעבר, צריך למצוא נקודה שתשלים את אותה נקודה, צריך למצוא הווה מול אותה של עבר. ובאופן המסוים שעדיין נקודת העבר קיימת ואין לו צד של השלמה מסוימת, זה דבר דק בנפש, אבל שנקודת הקשר שבדבר היא ממוצת לאותה נקודה ולא מתפשטת. עד"כ שיש לאדם קשר לדבר מסוים והסיבה מקשרת אותו לנקודת הפרט, אבל זה רק החוט המקשר, אחרי שיש חוט מקשר עכשיו למה הוא קשור – הוא קשור עכשיו לכלל כל המציאות שהייתה שם. וממילא זה מחזיר אותו לגמרי לעולם הקודם. גם באופן שיש לאדם צורך מסוים להיות קשור לדבר מסוים כמו שהזכרתם באופן מסוים, זה לא יהפוך להיות חוט המקשר, אלא שיהיה קשור לנקודה הזו בלבד. אבל בשביל צריך המון בירור בנפש שיהיה ברור לו מה כל המרכיבים שיש שם, מה הטבע הפשוט שלו למה הוא נקשר, מה הצורך של הדבר באמת להתקשר, ולפי זה ממה לכרות ברית בעומק נפשו, ואת איזה נקודה להשאיר, אבל לרוב בנ"א זה יהיה מאוד קשה כי זה דקויות של הנפש.
דע.את.מידותיך.הדרכה.מעשית.אש.גאוה_010_מים.דרוח.דאש.תענוג.בכל.תנועה.קלה
קטגוריות
